האמנם זהו מוות?

אנחנו ילדי התקופה, התקופה היא פוליטית; אפריל הוא האכזר בחודשים.
כל המעשים היומיומיים או הליליים שלך, שלנו, שלכם הם מעשים פוליטיים. תרצה או לא תרצה, לגֵנים שלך עבר פוליטי, לעור גוון פוליטי לעיניים היבט פוליטי. כך או אחרת לכל דבריך הדהוד, לכל שתיקותייך השתמעות פוליטיים. אף בלכתך בסבך היער אתה צועד צעדים פוליטיים על קרקע פוליטית. גם שירים לא פוליטיים הם פוליטיים, ובמרומים מאיר ירח זה מכבר לא-ירחי. להיות או להיות, זו השאלה. איזו שאלה, חבּיבּי. השב בהקלה. שאלה פוליטית.
ובוקר אחד התלקח כל זה, ובוקר אחד פרצו להבות מן הקרקע לטרף בני אדם, ומאז אש, ואבק שרפה מאז, ומאז דם – דם הילדים זרם ברחובות בפשטות, כמו דם ילדים.
והדם ממשיך לזרום, עובר את אופק הגוף את גבולות הדמיון,
בואו וראו את הדם ברחובות,
בואו וראו
את הדם ברחובות,
בואו וראו את הדם
ברחובות!

יהיה מבול כפי הנראה.

הרי זו נחמה קטנה שאין מאמץ החוקרים משנה את מהלך הדברים שאין משקלו עולה על אנחת המשורר.

הטקסטים לקוחים מתוך שירים מאת ויסלבה שימבורסקה (ת' ר. וויכרט), ת.ס. אליוט, פבלו נרודה (ת' טל ניצן-קרן) וזביגנייב הרברט (ת' דוד וינפלד) למודי הסבל והמלחמה.