שלושה שירי רחצה

להילה לולו לינ בעקבות "הפרה הדג וצב הזהב", אבן חושן, 1999

1.
גְּזִירֵי נְיָר הָיוּ פְּזוּרִים עַל הַשָּׁטִיחַ הַיָּרֹק וְגַם
חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל צְנוֹנִית.
שָׁמַעְתִּי מַיִם זוֹרְמִים בַּכִּיוֹר וְאַחַר כָּך יְרִיקָה,
עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהוֹדִיעַ לָךְ עַל בּוֹאִי בְּאֵיזוֹ דֶּרֶך
(עַל פֶּתֶק קָטָן לְיַד הַפַּעֲמוֹן הָיָה כָּתוּב
"נָא לֹא לְצַלְצֵל").

2.
הוּא בָּא לְבֵית הַחוֹלִים לָקַחַת אוֹתִי הַבַּיְתָה.
"לְכִי תִּתְרַחֲצִי", אָמַר לִי, "אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ אוֹתָךְ כָּכָה מְלֻכְלֶכֶת".

עַל הַמַּרְאָה בְּמִקְלְחוֹת הַנָּשִׁים מָתַח חִלָּזוֹן פָּס רָטֹב
בֵּין שְׂפָתַי לְמִצְחִי.
פָּתַחְתִּי אֶת זֶרֶם הַמַּיִם וְשִׁפְשַׁפְתִּי הֵיטֵב אֶת פָּנַי.

3.
כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי בְּסִימָנֵי חוֹל שֶׁהִשְׁאִירוּ נְעָלַי עַל הַשָּׁטִיח
הִתְכּוֹפַפְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לְהַכּוֹת בּוֹ בְּיָדַי.
זְרִימַת הַמַּיִם פָּסְקָה פִּתְאֹם וְהוֹפַעַתְ בְּפֶתַח חֲדַר הָאוֹרְחִים.
שְׂעָרֵךְ הָיָה אָסוּף וּשְׂפָתַיִךְ חִוְּרוֹת.
הִתְרוֹמַמְתִּי עַל בִּרְכַּי לְהַבִּיט בָּךְ,
אַתְּ הֵרַמְתְּ אֶת יָדֵךְ לְהַסְתִּיר כְּתָמִים וְרֻדִים
שֶׁל מִשְׁחַת שִׁנַּיִם.