אלכסנדריה

1.

כָּל הַחֲכָמִים מִתְפַּתְּלִים סְבִיב עֲמוּדֵי הַשַּׁיִשׁ.
כָּל הַסּוֹחֲרִים מְכִינִים סְפִינוֹתֵיהֶם לַשַּׁיִט.
כָּל הַנְּעָרִים לוֹמְדִים אָרִיסְטוֹ בְּכִתָּה צְפוּפָה.
כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים מְחַקִּים אֶת קָלִימָאכוֹס.
כָּל הַחַרְמָנִים מְלַטְּשִׁים אֶת שׁוּרוֹת הַמַּחַץ.
כָּל הַפִילוֹסוֹפִים מְצַיְּנִים שֶׁאָתוּנָה הִתְעַיְּפָה.

כָּל הַנְּעָרוֹת בַּשּׁוּק מְבַצְּעוֹת אֶת הָרִקּוּד הַהוֹדִי.
כָּל הַנַּגָּנִים מְכַוְּנִים אֶת הַנֶּבֶל הַמֵּלוֹדִי.
כָּל הַקּוֹרְאוֹת בְּשַׁעֲוָה כְּבָר גִּלּוּ לְכָל אֶחָד אֶת גּוֹרָלוֹ.
כָּל הָאֵלִים מְנַסִּים לְהַשְׁכִּיב אֶת אַפְרוֹדִיטָה.
כָּל הַתַּיָּרִים מֵהַמַּעֲרָב מְכֻנִּים פּוּבְּלִיּוּס אוֹ טִיטוּס.
כָּל הַפִילוֹסוֹפִים מַסְבִּירִים שֶׁאָתוּנָה זֶה כְּבָר לֹא.

כָּל הַפִילוֹסוֹפִים נִפְגָּשִׁים בַּסִּפְרִיָּה, דַּעְתָּם לְעוֹלָם אֵינָה מֻסַּחַת.
הֵם חוֹרְשִׁים עַל אַפְּלָטוֹן, תַּלְמִידֵיהֶם מַעְדִּיפִים אֶת סַאפּוֹ:
נְעָרוֹת שֶׁאוֹהֲבוֹת נְעָרוֹת שֶׁאוֹהֲבוֹת נְעָרוֹת זוֹ פַנְטַזְיָה שְׁכִיחָה.
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה כְּשִׁירָה וּמוּכָנָה לַמִּשְׁמֶרֶת הַמִּתְחַלֶּפֶת.
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה כָּל כָּךְ יָפָה. כְּשֶׁאָתוּנָה מִתְעַיֶּפֶת,
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה תַּמְשִׁיךְ בַּמְלָאכָה.

כָּל הַהֵדוֹנִיסְטִים הִצְטַיְּדוּ בְּאֹכֶל טוֹב, בְּיַיִן וּבְשֶׁמֶן זַיִת,
בִּמְאַהֲבוֹת יָפוֹת וּמַשְׂכִּילוֹת. אַף מִלָּה פְּרוֹזָאִית
לֹא יוֹצֵאת לָאוֹר, בְּתֵאוּם מֻשְּׁלָם.
רַק שִׁירָה וְהָגוּת נִכְתָּבוֹת עַל גַּבֵּי לוּחוֹת הַדּוֹנַג.
בְּיָדַיִם מְלַטְּפוֹת, בִּשְׂפָתַיִם מֻרְגְּלוֹת הָעֹנֶג –
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה תַּצִּיל אֶת הָעוֹלָם.

2. (אפילוג)

רְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב.
"לְמָה אַתְּ, בְּעֶצֶם, מִתְכַּוֶּנֶת?
אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁהַחֵבְרָה מִתְנַוֶּנֶת?"
"לֹא תָּמִיד. וְהַכְּנִיסָה מִסָבִיב."

עוֹבֶרֶת וּמְחַכָּה
לִשְׁמֹעַ קוֹל צְעָקָה,
שֶׁמִּישֶׁהוּ כְּבָר יִצְעַק עָלַי:
"יָא מִתְיַוֶּנֶת!"

תַּחֲנַת רַכֶּבֶת.
מוֹצֵאת מָקוֹם שֶׁדּוֹמֶה לְקֶבֶר.
יָאפִּי עָיֵּף חוֹלֵף בִּקְסַאנְטְיָה.
קְשִׁישָׁה עַל סַפְסָל עִם גָּבִיעַ שֶׁל לֶבֶּן.
מְנִיחָה עֶצֶם שֶׁדּוֹמָה לְאֶבֶן
לְזֵכֶר סִפְרִיַּת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה.

(חיפה, 6 בינואר 2002)