במוזיאון פיקאסו: קטע משיחה הזויה עם משורר צעיר בישראל

בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן מֵת בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם
אֲבָל שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ עוֹד צִיֵּר אֶת "הַצַּיָּר הַצָּעִיר"
בְּעֶצֶם עוֹד נַעַר:
פָּנִים מִתַּחַת לְכוֹבַע קִרְקָסִי
כְּמוֹ בַּתְּקוּפָה הַוְּרֻדָּה
מְרִיחוֹת מִתְאָר רְחָבוֹת בְּגוֹנֵי שָׁחוֹר-לָבָן-יָרֹק
יָד שְׁלוּחָה עִם מִכְחוֹל
וּמַבָּט חוֹדֵר שֶׁל אֲרֻבּוֹת עֵינַיִם.
אֲנִי מְרֻתָּק
וּמַחְשַבְתִי שָׁבָה וְחוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ:
לָהוּט וּמֻכְשָׁר וּמַתְמִיד וְנָחוּשׁ
הֲרֵי אֵין לְךָ מַה לְּהַפְסִיד
וּבְכֹחֲךָ זֶה אַתָּה הוֹלֵךְ
נוֹצֵחַ וְנִצָּח.