בסאונה

הַחַדְרוֹן הַזֶּה
מִדְבָּר וְיָם כְּאֶחָד.
שְׁעוֹן הַחוֹל מִתְהַפֵּךְ,
כִּבְרַת דַּרְכִּי מֵחֵלָּה.

סַד טֶמְפֶּרָטוּרָה
מוֹתֵחַ מֵימַ-
דַּי מֵאָה וְעֶשֶׂר
מַעֲלוֹת.

גּוּפִי נִלְ-
חָם עַל נַפְשׁוֹ, וְאֵין בּוֹ
פְּנַאי לְרִגְשֵׁי הִזְדַּהוּת אוֹ כֹּחַ לְקִנּוּחַ.
אֲפִלּוּ אֶת צַלְעוֹ שָׁכַח כָּרֶגַע.

עַל הֶבְדֵּל הַדַּקֻּיּוֹת
שֶׁבֵּין לְהִתְרוֹקֵן
כְּצִּמּוּק
וּלְהִתְמַלֵּא כִּדְרָקוֹן.

מִתְפַּקְּדִים בְּסֵדֶר חָדָשׁ:
פַּטִּישִׁים בְּיַרְכְּתֵי הַמֹּחַ
דָּם לְאֹרֶךְ קִיר הָעוֹר
נוֹזְלִים עַל סַפְסַל הָעֵץ.

קוֹרוֹת הָעֵץ
מְגַחֲכוֹת תַּחְתַּי נִצְחִיּוֹת.
לְעֻמָּתָן קוֹרוֹתַי
לֹא יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר דַּקּוֹת.

דַּי! אֲנִי פּוֹרֵשׁ מִשָּׁם
לְהַשִּׁיל אֶת הַחֻלְשָׁה
בַּשֶּׁמֶשׁ הַצְּנוּעָה
שֶׁהוֹרִישׁוּ לִי אֲבוֹתַי.