דבר הדג 18

"למה אנתולוגיה"; זו תהיה השאלה השגורה ביותר בפי המקטרגים, ואולי אף בפיהם של סניגורים אדוקים, ובצדק. דומה שכל העניין הגוטנברגי זר לישות הדגית, לרוח השירה המקוונ/ת המנשבת בין עמודים אלו במהלך השנה [+חצי] האחרונה. אז למה למה אנתולוגיה ישאלו עצמם קוראי הדג, מבקריו, רעיו ואויביו; תהא זו, כנראה, השאלה החשובה ביותר שיש לשאול כנגד אגד-דפוס הנושא על כריכתו [ובגאון] את המלים "כתב-עת מקוון"; תהא זו, כנראה, השאלה היחידה, הביקורת הנוקבת ביותר, הביקורת העוקצנית ביותר; תהא זו, ככל הנראה, הביקורת המיידית ביותר.

אך נקדים תרופה למכה: נחזור בצעד קשתי ומדוייק אל פסיעה יחידה בראשיתו של האלף – ינואר 2001 – גליונו הראשון של דג-אנונימי? רואה אור מקוון ונושא בפתחו ספק דרשה ספק נאום-בחירות חדור/ת-אמונה, "המאניפסט" [לא פחות ולא יותר!] הראשון של הדג, מצהיר על כוונותיו ["מרחיקות הלכת, אינספק"]. קיווינו אז לקבץ את השירה החוצממסדית אל פנים הדג ולהציגהּ מעל במה שתבנה את עצמה טיפין-טיפין, חודש-חודש, קורא-קוראת. קיווינו שהממסד "הוותיק, המלטף" יכיר במשוררים שטרם "נוטרלו" בסדנאות שירה ארעיות ודרך מנגנוני הביקורת הדווים, דרך המאיסה הציבורית בחדש לטובת המוּכּר; קיווינו שאותו "זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בְּחוֹל, מְחַכֶּה שָׁנִים לְגֶשֶׁם" ינץ בשלוחה אנושית, טכנולוגית ובתולית, היא הרשת המקוונת. התקווה הייתה שהגישה החדשה, הנגישה, המקוונת, היא היא שתחזיר את השירה אל מרכז השיח [במישורו הספרותי, כמובן] ושהמוכר יהפוך לבלתי-מועדף עלפני החדש והמרענן; קיווינו ליצור התחדשות; יותר מיצירת שירה-חדשה, המטרה [גם אם טמירה] הייתה ליצור קריטריון חדש, פתוח אל יותר אפשרויותנועה, פתוח לדור חדש של יוצרים, לפרוץ את הגדר הממסדית הארוכה והגבוהה אל קריטריון אחר; נוסף. דומה שהצלחנו.

אך עקיפת הבעיה מסייעת בבחירת דרכים אחרות לתקיפתהּ; כמובן – תפל הוא טעם החמיקה המוחלט/ת, תפלה היא הבריחה. הישגיו השיריים והקריטריוניים של הדג רוחשים במים מקוונים, אך עליהם לזנק מתוכם אל גיחות ארעיות, להראות מַראותיהם ותנופתם החדשה אל מחוץ למים אלו – בעולם התופעות, עולם האנשים, עולם ישן שמעדיף את המוכר והבלתי-מסוכן; עולם אשר תוקע אצבע תחת סנטרו ופולט "אוּ!" בקצב אחיד [ותודה לחנוך לוין על תמונת העולם המדוייקת].

דומה שהשאלה בה התחלנו דיון זה זכתה למענה ראשוני. כמובן, ניתן להתפלמס על כך רבות, ואנו אחוזים תקווה היסטרית שפולמוס זה עוד יקרום עור וזימים; אנו מקווים שקוראי הדג? מבינים שאין מדובר ב"תעלול פירסומי" באורך שנה וחצי, ואף לא במפעל כלכלי שמתעתד לשבור את השוק העולמי על גבהּ המגובנן של השירה העברית, ושכתב העת ימשיך לפעול ברשת במתכונתו הנוכחית;

האנתולוגיה? ובכן, האנתולוגיה היא נשיקה אגבית באמצע היום שהנושק והמנושק מתחלפים בה תדיר; אפשר לראות בה נשיקת אהובה לשם נשיקתהּ בלבד; וזו, כידוע, משרה, גם אם לרגע קט, אושר.