הערות בודדות לגבי השיר "שרב"

"I guaranty you I will screw this song"

אלו המלים אשר נאמרו אך רגע בטרם פצח קורט קוביין בביצוע מחודש לשיר ישן (בן למעלה מעשרים שנה), בטרם קולו הצריד את מלותיו של השיר הזה, אותן המלים שנכתבו בעבר בידי בואי, והפך אותן למחאתו שלו, בתקופתו. בצעד שאין בו חריגה מן השגרה בָּרוֹק – ואף מקובל הוא מאוד – שר קוביין את "The Man Who Sold the World" בהופעה שמנציחה אחד מרגעי השיא האחרונים שלו, ובחלוף עת עוד מתנגנת מבעד למערכת הסטריאו, כבאותו יום בו פריטות אקוסטיות קצובות הדהדו בחדר בזמן בו עסקתי בשוטטות באחד מאתרי השירה ברשת המקוונת, כשלפתע נפלה עיני על שירו של קובי ירין, יליד 1980, אשר ב- 7.5.2001, כיממה לאחר גל השרב הגדול ששטף את העיר והמדינה באובך צהוב-אפרפר, פרסם את המלים הבאות תחת הכותרת "שרב":

הָעִיר, כְּדַחְלִיל, נִשְׁאֲרָה בְּלִי יוֹנֶיהָ,
מוּל אֹפֶק נָכְרִי וְקָרוֹב כְּשׁוֹאָה.
עָבַר עֲטַלֵּף וְטָפַח עַל עֵינַיהָ,
חָמְקָה עַל כָּתֵף לְטָאָה.

וּבְרַעַד קָטוּעַ שֶׁל חֵטְא וּמַחְתֶּרֶת,
בִּקְרָב מְסֻתָּר שֶׁל שְׁתִיקוֹת וְקוֹלוֹת,
בְּחוֹם נְשִׁימָה עֲצוּרָה וְנִמְהֶרֶת,
נַשְׁפוּ אֶל פָנֶיהָ שָׁרָב וְחוֹלוֹת.

השפעת החום ניכרה בהציתה את דמיונו של המשורר הצעיר והפיחה בו ובמלה "שרב" גל לירי שוטף ונדיר, ובעודי מופתע מן השורות נגשתי לארון הספרים כדי להתמודד עם זכרון טורדני ששטף ותקף אותי, ואילץ דפדוף בן פחות מעשר דקות ב"כוכבים בחוץ" האלתרמני, שם בעמוד 107 מופיע השיר הבא:

ליל שרב / נתן אלתרמן

הַלַּיְלָה תִּמֵּר וְהִתְמִיהַ וַיַּהַס
אֶת כָּל הַשְּׁוָקִים מְנִיעֵי הַבֻּבּוֹת.
רוֹעֵם וְשׁוֹקֵעַ הַשֶּׁקֶט הָיָה אָז.
יָרֵחַ קִטֵּר בְּשִׁקְמִים צְהֻבּוֹת.

הָעִיר, כְּדַחְלִיל, נִשְׁאֲרָה בְּלִי יוֹנֶיהָ,
מוּל אֹפֶק נָכְרִי וְקָרוֹב כְּשׁוֹאָה.
עָבַר עֲטַלֵּף וְטָפַח עַל עֵינַיהָ,
חָמְקָה עַל כָּתֵף לְטָאָה.

וּבְרַעַד קָטוּעַ שֶׁל חֵטְא וּמַחְתֶּרֶת,
בִּקְרָב מְסֻתָּר שֶׁל שְׁתִיקוֹת וְקוֹלוֹת,
בְּחוֹם נְשִׁימָה עֲצוּרָה וְנִמְהֶרֶת,
נַשְׁפוּ אֶל פָנֶיהָ שָׁרָב וְחוֹלוֹת.

הִשְׁבִּיעוּ בְּשֵׁם הַגַּדְלוּת וְהַחֹרֶב,
בְּשֵׁם הַיָּגוֹן הַשּׁוֹבֵר אֶת הַדָּם,
הֵמִיטוּ עָלֶיהָ בְּדִידוּת וּסְחַרְחֹרֶת,
שִׁלְּחוּ בָּה אֶת צֹהַב אֵדָם.

וְהִיא, בַּחֲלוֹם, שִׂמְלוֹתֶיהָ קוֹרַעַת
וְהִיא עֵירוּמָה מוּל מֶרְחָב, מוּל מִדְבָּר,
שָׁלֵו כְּמוֹ רַעַם, כּוֹבֵשׁ כְּמוֹ רַעַד,
מַרְגִּיעַ כְּמָוֶת עָצוּב וּמְפֹאָר.

נָחָשׁ עַל הַתֵּל צַוָּארוֹ לָהּ שִׁלֵּחַ,
נָשָׂא כִּנּוֹרוֹ הַיָּשָׁן וַיִּקֹּד.
בְּכָל הַשִּׁקְמִים הִתְאַבֵּךְ הַיָּרֵחַ,
בַּשַּׁעַר נִצָּבוּ שָׁנִים עַתִּיקוֹת.

וְהִיא נִשְׁבְּעָה – לֹא אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ –
וְהִיא נִשְׁבְּעָה, בְּחֵרוּק אֲבָנִים,
לִזְכֹּר בְּעַרְבֹּלֶת יוֹמֵנוּ שֶׁלָּנוּ,
לִשְׁמֹר בְּשִׁבְיַת מַחְשַׁכָּיו הַלְּבָנִים – –

– – אֶת רֹחַב הַלַּיְלָה הַזֶּה הַפָּקוּחַ,
אֶת לַחַשׁ הָאָב וְהַלַּהַב הַזָּר,
אֶת יַד מוֹלַדְתָּהּ הַשְּׁלוּחָה לָהּ בָּרוּחַ,
אֶת כֹּחַ בִּכְיָהּ שֶׁאֵינֶנּוּ נִשְׁבָּר.

הדמיון בין הבתים השני והשלישי של אלתרמן לבין שירו של ירין ריתק אותי; דמיון, אם ניתן להתבטא בצורה מפורשת יותר, אשר דוחק לקצה חדש, רחוק ונועז, את מסורת הציטוט מיצירות העבר באמנות בת זמננו,כפי שעשה בקולנוע סרטו של גאס ון סנט, "פסיכו", תוך ציטוט תמונה אחר תמונה של המקור ההיצ'קוקי (השינויים המתחייבים בליהוק נעשו כמובן, בשל הזמן המצליח לתת אף בכוכבי הקולנוע את אותותיו).

ובכל זאת, עוד טרם נפסל ירין בטענות העתקה, בתואנת מאנייריזם טהור או בהערות אודות חקיינות מאוסה, שבתי לבחון את השירים ולהשוות ביניהם. ההיבט המגננתי הראשון שמצאתי לנכון להביע מפורשות הוא כי קובי ירין מקיים פעולה יצירתית, אכן – מתוך שמונה בתים בחר רק שניים לרושמם; ומתוך בחינה של ה ב ח י ר ה שעשה ירין, מצאתי עצמי קורא שני בתים תאוריים, המתאימים בתאוריהם ובלשונם גם לימים אלו, וודאי נוכח סופת האבק המופלאה, כתובים עברית עכשווית ומעודכנת, זרה מבטויים מנופחים ואנכרוניסטים המעטרים את שירו של אלתרמן, כגון "הַלַּיְלָה תִּמֵּר וְהִתְמִיהַ וַיַּהַס", "לִזְכֹּר בְּעַרְבֹּלֶת יוֹמֵנוּ שֶׁלָּנוּ" – כמו אין מקומַם בתמליל בן תקופה זו, החסרה אף את אותם השיקמים המופיעות בבתים הראשון והששי בשיר 'ליל שרב'.

בנוסף, ויתר ירין על כל משמעות אפית לשרב ולחום. אלתרמן בשירו תר אחר המשמעות: השרב והחולות משביעים את העיר "בְּשֵׁם הַגַּדְלוּת וְהַחֹרֶב, / בְּשֵׁם הַיָּגוֹן הַשּׁוֹבֵר אֶת הַדָּם", והעיר בתגובה, או ליתר דיוק מתוך אינוּס, "[…] נִשְׁבְּעָה, בְּחֵרוּק אֲבָנִים, / לִזְכֹּר בְּעַרְבֹּלֶת יוֹמֵנוּ שֶׁלָּנוּ / […] / אֶת יַד מוֹלַדְתָּהּ הַשְּׁלוּחָה לָהּ בָּרוּחַ, / אֶת כֹּחַ בִּכְיָהּ שֶׁאֵינֶנּוּ נִשְׁבָּר". ירין אינו מוותר על המאבק האינטימי הזה שבין העיר לשרב, אבל אינו מחפש לו משמעות: עירו של ירין, 2001, נותרת חשופה ומתנשמת בתוך "קְרָב מְסֻתָּר", ואין טענות בדבר גדולתה או בדבר יכולתה לזכור. ירין בשירו מציג ראי לעיר המתקלפת והמתמוטטת של תקופתו, עליה מעיקים שרב וחום ומותירים אותה עירומה, אך נדמה שבמלבושה הטרום-שרבי לא היה הדר כה רב.

עניין נוסף, בולט וחשוב: לאחר תקופה בה הופשטה השירה מקישוטי החרוז והמשקל, ובפרק זמן בו מתעורר ויכוח סביב נחיצותם, כותב בהם ירין בצורה מופלאה וללא כל בושה, ומשיב למופת את הניגון שאולי זנחנו לשווא ואולי לא – – – – – – הדיוק וההקפדה ניכרים עד שאלתרמן ה"אָב" בכבודו ובעצמו מהדהד בַּשיר בִּפְרחים חדשים, בעברית הווָה. ירין נוסך משמעות בחזרה זו: העיר של ראשית המאה ה- 21 כבר אינה נשבעת לזכור את "לַחַשׁ הָאָב וְהַלַּהַב הַזָּר"; אך הנה – לחש האב נשמע כאן ברור עד כי יחשוב הקורא ששב מן המתים או קם לתחיה.

אך מדוע ישוב? דומני, אם תורשה לי הערה אחרונה בנושא, כי בא לומר לנו ירין שהכל נכתב, אם אך נמצא לנכון לקרוא או להביט אי שם מעבר לְ-"אֹפֶק נָכְרִי", מקום בו לבטח יושבים פייר מנאר, סרוואנטס ובורחס, משוחחים ושוחקים למראה כתב יד זה; ובמרחק לא רב מהם עוד שואל קורט את נערתו היכן ישנה בליל אמש.

מאי-יוני 2001