הצהרה קצרה בדבר הדג? וחירותו

סוף סוף אנו עדים למהפך אמיתי בעולם השירה העברית!

ניתוב עיסוקם הספרותי של אי אילו משוררים אל כיוונים עסקניים (הפיכת חברבורות של ממש); ניתוב, ולמעשה נטישה של עמדה שירית, כשלעצמה כה דל היה כוחה עד שלא עוררה ולו זיע או ניד אחד בעולם החיצון לה.

כנראה הרגישו אלה, שתפישת עמדת-מפתח בפקידות הספרותית הארצישראלית היא המשך נאות לדרכם, ולא פעילות שירית גרידא, רחמנא ליצלן.

קַל יוֹתֵר לוֹמֵר: "אֵינַנִּי סוֹבֵל אֶת
הַמָּחוֹל הַזֶּה", מֵאֲשֶׁר לוֹמַר:
"בַּבַּיִת הַזֶּה גָּרִים רַקְדָנִים שֶׁאֵינָם רוֹקְדִים".

ח. לסקלי

בפתח שנה שניה של פעילות שירית, נדגיש את העקרון האחד המניע דפים אלו שלפניכם: הפעילות השירית. הדג? עודנו (וכך ישאר) מסגרת עצמאית, זרה, חירותו מעָנְיוֹ, עניינו באהבה לשירה.

וכפראפראזה לאב-קדמון, רוחני: והדג? הוא מוגלה על מרפק הממסד.


o
o
o
o
o
o
o
o
o
o
ובכן,