כאן מסתיימים שידורינו

זה שבועות אנו תוהים. האם עלינו להציג כאן תזה כלשהי או שמא אידאולוגיה? מלים אלה הצעידו את הדג?, ברעש בנוסח אחר, אל סצנת השירה המקוונת בה צעד זה שנתיים תמימות. דומה שהמטרות שעמדו בבסיסו – להפוך את השירה לנגישה/מקוונת; להרחיב את קהלהּ; ביקורת בלתי תלויה מול ממסד השירי; החייאת השיח וההדברות השיריימיידיים; הוויית בית חוצממסדי לדור שנגנז אל תוך כיתות שירה קטומות; וכמובן, אותה אימרה כמעט סתמית שהפכה, ברבות הימים, לשאיפה קונקרטית וברת-השגה: להפוך לכתב-עת מן המסדר – דומה אפוא שבפעילותו הרצופה לאורך השנתיים האחרונות הצליח דָּג-אֲנוֹנִימִי? בהשגת מטרות אלה, רובן ככולן. לצד גליונות חודשיים ברשת ובקבצי PDF, לצד ערבי שירה ולצד האנתולוגיה של הדג? הוסטה הביקורת הממסדית (בעיתונות היומית) על הדג? אט-אט ממדורי המחשבים למדורי הספרות ומספר הקוראים הקבועים גדל מגליון לגליון.

היום אפשר לומר זאת ביתר דיוק: קיווינו להיות ראשוני הכורים ליסודות של עמודי התמך של הביקורת הספרותית העתידית ברשת המקוונת. ההרגשה הכללית במערכת הדג? היא שהבורות הללו פעורים זה מכבר; נותר לצקת לתוכם בטון טרי, בריא, קולח.

עַכְשָׁו אֲבִידָן דָּוִד
גּוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שִׁכְחָה
וְנִזְכָּר בְּעַצְמוֹ מְחָדָשׁ
בְּעוֹד אַלְפַּיִם שָׁנָה
וְעוֹלֶה מִן הַמָּוֶת חַלָּשׁ
בְּעֵינַיִם דְּבוּקוֹת מִשֵּׁנָה
דוד אבידן, תשדורות מלווין ריגול

לכן דָּג-אֲנוֹנִימִי? עוצר עכשיו. עד להודעה חדשה ועד בכלל. אנו משאירים משא של שני תריסר גליונות שירה שמשרטטים מהלך מדויק למדי של השירה החוצממסדית בישראל בתקופה שבין ינואר 01 לדצמבר 02. אפילו יקרא כל זה [דמיינו חיווי ידני לאורכו ולעמקו של מסך המחשב] "מסמך היסטורי", גם אז: לא מדובר בהיסטוריה של גנראלים. מלה לכותבי-העתיד של סיפור-העבר – כאן תמצאו, בין גליונות מטפיסיים נראים ובלתי-נראים אלה, את סיפורה של שירה ללא גנראלים. מונחת לפניכם אסופת טקסטים עליה תאמרו "זו שירה" או שמא תאמרו "אין זו שירה", לא בזה העניין אלא בזה העניין – לא תוכלו, איש לא יוכל, לעמוד נוכח אנדרטה זו ולומר "הספרות העברית לא חוותה זאת; זה לא קרה." כל זה קרה. והשירה הזו, שקראתם וקראתן מעל מצע מקוון זה, אתם ואתן, הקוראים והקוראות, בתוך גליונות אלה, היא היא ה ש י ר ה ה ח ד ש ה.

להתראות בעתיד, מבעד למסיכות אחרות.

תומר, אלעד ודנה