לשון כסף עשויה מקווארקים

(פתיחה למטא-ואריאציה)

לשון כסף עשויה מקווארקים נעה וסבה במהירות בפה זהב, המטיף כיצד לחיות בין חושך לחושך או בין חושך לגן עדן, ומפיק בינתיים פניני שפה ומרגליות חוכמה בהתאם למובנים שונים, המובְנים ומוכנים אולי בשיח עצמו, אשר על פיהם הובנה ונתפשה גם עווית פה-הזהב על לשון הכסף, או עווית של פה בשר, שלם או זב דם ופצוע, עם לשון ארגמן, הדברים הנאמרים נגזרו במידה רבה ממיהות המדבר והיו תלויים בעצם בטיבה של בימת האירוע. המטיף המלאכי, שהאני השכלי והנפשי שלו דוֹבר מעדנות ומוציא במתינות את הבנת הדברים מהכוח אל הפועל בין ספירות אלגביש על סיפו של גן עדן, מרחף מעל כור-המצרף וניצל כאוד מאש גיהנום, לא היה דומה לא בזה ולא בבא, ובוודאי לא בזה ולא בזה, לגוף מורכב מאוד, בלי נפש או עם הבזקי תודעה, שלשונו משוכללת ושולטת כבר בשפות ובשפות-על של בני אדם, חיזרים ומחשבים, הצף בריקנות, כשמוחו ועצביו פועמים בתוכו ומנסה לבדוק את אופיו ואת מקומו בחלל ענקי, הסוגר על עצמו וזוהר מרוב קרינה, בין חלקיקי תוהו נוצרים בריק וגזים בִּן-רגע בהבזקים קצרים המונחים גם ביסוד רשת החלבון החיונית שלו, כאשר לעיתים אותו אני מצוי במצבים שונים, לעיתים סוגי-אני שונים מצויים במצבים שונים, ולעיתים אין אני בכלל.
אם המשפט איבד את כותבו בלא צער ועמד בפני עצמו כטכסט, קשת מילים מלאות מובן או צלילים בלי משמעות פנימית, אך אולי מתאימות להפעלות שונות, מכשירים מילוליים וסימנים, שגם הם עצמם היו נוצרים ומסובבים בשרשרת ניצחית של גרימה, חומרית ונמרצת, בין אמבות וכוכבים, אנרגיות ביטוי שגם הן לא היו צריכות להתבסס על שברירי תודעה חולפים, ובוודאי לא על מרכז תודעה או על אני מסוים, ובעצם לא על אני בכלל, וממילא גם לא על תפישת מישהו שניצב מאחורי מארגי המילים התמוהים הללו וכל רשת השיח הענקית הטווה עצמה בין חלקיקי יסוד לצבירי כוכבים ומקיפה כחגורה רועדת ופועמת את כל היקום הנראה. אם כך, מה כתבתי כקטע קטוע ומי כתב בין המצרים. פה הזהב שאסר לרוב על רידוד וריבוד מישני של גושי הכסף לשם פירוטם ופריטתם בשוק החיים, אך אהד לא פעם דווקא תהודה של מטבעות קלים ופשוטים במנגינות של נחושת מצטלצלת, הופעל עתה בשעת תחשיב ערכֵי שימוש וחליפין של מתכות יקרות וזולות בלב מערבולת הומה, אך גם בעת כל פעולה מאומצת אחרת של מוח אורניום מועשר, הנתון בקופסת גולגולת של גוף פלדה נקי ומחובר עם רשת אלקטרונית של מוליכי-על, בלי שום תוספות מיותרות של חלבון, חמצן וחנקן, אחרי שעלה ככלות ריבוא שנים גם על רמתם של היסודות הרכים יותר. אם כן, מי כתב מה בכל מאַת הוואריאציות של הדיון המוזר באמת, בכל מעט הוואריאציות התמוהות הללו, שנקווה כי לפחות היו קצת מגובשות בלב ניסוי ומנסות כדרכן לומר כמה דברים בין פיזור לריכוז למיקוד, אם לא היו רק חלומות מרצדים וניצוצות של יהלום מדומה, שרידים מצומצמים של אשליה ודמיון של חומר חלבוני שוגה, שטעה שוב ושוב במישחקי לשון וקטעים אבודים ולא מובנים שבמיגבלותיהם חש עתה בלב רע (ובמיוחד כשלא היה ברור לו מי חש ומה עניין הלב לכאן), אשר גם היה יכול להיות מוחלף מזמן בלב שלם, מלאכותי או אורגני. אבל בכל מיקרה, גם אם נניח כי השיח היווה מעטפת רועדת ונשברת, בלי נפשות ותודעות מאחוריו, רשת כוללת העוטפת את כל היקום של אנרגיה וחומר ('השיח של מאהאיאנה עלה תמיד על כל התבצרות באישיות פרטית, שהייתה ממילא רק אירוע והצטלבות של קווי ריקנות וככוּת, מובנוּת וחוסר מובנוּת') מי בעצם היה מבחין בהבדלים בין סוגי השיח, ומי היה טועה טעויות גדולות ומפַתח הזיות של רקע?

(מרץ 2002)

הערה: הווריאציה "לשון כסף עשויה מקווארקים" תתפרסם במלואה בכתב העת "עכשיו" מס' 67