מה נוסח של תפילה יאה לענייני?

אוֹי צִיפּוֹרָה לְאָן נִתְקַעְנוּ
יָמִים קָשִׁים אוֹ תֹּאמְרִי בְּמִלְּעֵיל
יָמִים קָשִׁים.

יונה וולך, מתוך "אוֹיוֹי"

והיתה הזעקה הזו רעש לבן מתגבר באזני כלאדם באשר הוא עוסק ביומו ומתקין ערבו.

מלאכת החיים – תיקוני רחשים, כיוונוני משושים-אנושיים, בדיקות תדרים – זו הולכת ונשכחת מנפשנו וראשנו עוד דואב בגין פוליטיקות גדולות. עת לחדול. עלינו לענות בקריאה.

אך ישאל עצמו אדם מה לה לקריאתו, אם רמה היא כזעקתו של יונה במעי הדג, וכמוה חלושה; שהרי יביט במוספים השונים – הן על כל קריאה יפסח האדם אוחז הסלולר, ולו זכתה לפולמוס חולף הרי זה משום היותה גרוטסקה, גרוטסקה שהפכה לאמת יכיחה.

ימים רעים באים עלינו. שנות שפל עלולות / לבוא עלינו תכף / ומיד. // אבל תסלח לי אדוני, אני מביט למלחמה הזו / אישון באישון. באיזו זכות ו/או חוצפה / אתה מנסה לשכנע אותי / שהיא נעדרת?

הוֹ, ארץ אוכלת חושביה, מאה ועשרים ריבונים בתוכה עושים ידיהם לקחת מן החינוך ומן התרבות ומן החינוך לתרבות; עוורים, לא יראו התרחשות נוכחית, מקצתם האור הלבן בעיניהם (מקרין נוסטלגיה) יסמאם מראות מעשה הידים, ומקצתם בזדון יעשו הפגימות.
על איש לשאול עצמו האם זכותו לשיר כעת?

אוֹטִיזְמוּפגן שמנגד הפך למוֹתר הדוניסטי. עלינו לדרוש בשלומהּ: יותר מקרקור הטּוּקָן, השירה היא טוּקָן, יותר מן האשה בְּלַאסָה, היא לַאסָה, הופכת את הבלתי נראה לנראה ונטמעת לאיטה בתוכו; ולמרות הכל אומר – איננה מורכבת מן החיצון – לראייה הטּוּקָן, לראייה לַאסָה; היא הבלתי נראית והופכת את הדבר לנראה –

ושירתנו, מר סטיבנס, את מה היא מממשת כעת?