מוקדש לליברסיון סגוביה

לִיבֵּרַסְיוֹן,
לִיבֵּרַסְיוֹן, הִפְסַדְנוּ. בְּכִכַּר הַקּוֹמַנְדַאנְטֶה, גְּרִינְגּוֹס
מוֹכְרִים בִּטּוּחַ וְנַדְלָ"ן עַל קַאפְּל-אוֹף-דְּרִינְקוֹס
וְחוֹגְגִים אֶת הַגְּלוֹבָּלִיזַסְיוֹן.

הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּך לֹא נִסְתַּיְּמָה. הִיא רַק עָבְרָה לְאַסְיָה
וְלַשְּׁכוּנוֹת שֶׁל חוֹבְבֵי הַיְלָה סִילָאסְיֶה.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינֵךְ תְּמִימָה,

שֶׁאַתְּ רוֹאָה
אֶת הַתְּבוּסָה-שֶׁלֹא-הַיְתָה בֵּין הַשּׁוּרוֹת שֶׁל הֶהָמוֹן שֶׁעוֹד מֵרִיעַ,
אֲבָל כְּבָר לֹא יוֹצֵא לָרְחוֹבוֹת לִקְרִיאָתֵךְ, לִיבֵּרַסְיוֹן מָרִיָּה
סֶגוֹבְיָה, זַמֶּרֶת מְחָאָה.

אוּלַי קוֹלָם
עוֹד מְזַמְזֵם אֶת כֹּל שִׁירַיִךְ בְּיֵאוּשׁ טְרוֹם-גִילְיוֹטִינִי –
צְפוֹנִית לְמֶקְסִיקוֹ, אַתְּ עוֹד אַחַת בַּזֶּרֶם הַלָּטִינִי,
בַּגַּל הָאֶתְנִי, אוֹ בְּמוּסִיקַת עוֹלָם.

וַדַּאי רַאִית,
הַקּוֹמַנְדַאנְטֶה דַּוְקָא בָּאָפְנָה, כִּמְעַט כְּמוֹ בִּימֵי הַמֶּרֶד
שֶׁל הַמּוּצָ'אצ'וֹס הַמַּסְטוּלוֹס, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ הַיִית אוֹמֶרֶת,
בְּהוֹרֵיהֶם שׁוֹפְעֵי הַקֶּרֶן, הַרִבִּית

וְהַטִּילִים.
הַיּוֹם, כְּמוֹ אָז, מַשְׁקִיף הַקוֹמַנְדַאנְטֶה
מִכָּל חֻלְצָה שְׁנִיָּה. שָׁאַלְתְּ, "הֲיִתָּכֵן שֶׁהִתְמַתַּנְתִּי?"
לֹא הִתְמַתַּנְתְּ: שְׁאר הָעוֹלָם הִסְלִים

וְהִתְאַסְלֵם.
כָּךְ, לְפָחוֹת, אוֹמֵר מֶחְקָר שֶׁל לִיגַת יַצְרָנֵי הַנֶּשֶׁק.
יָבֹא הַיּוֹם, וְתֻזְמְנִי לַשִׁיר אֶצְלָם בְּאֵיזַה נֶשֶׁף
צְדָקָה, וּתְסָרְבִי בְּלֵב שָׁלֵם.

בְּנִסָּיוֹן
לִיזוֹם מַהְפֵּכוֹת וּלְהַפִּיל פְּקִידִים וְקוֹלוֹנֶלִים
נִכְשַלְנוּ. טוֹב, אָז לְפָחוֹת עָשִׂינוּ מוּסִיקָה. נִדְמֶה לִי
שֶׁאָנוּ כְּבָר מְשֻׁחְרָרִים, לִיבֵּרַסְיוֹן.

חיפה, ספטמבר 2001