משׂא

(ליעל)

וְהוֹאִיל וּשְׁנֵי הַצְּדָדִים לְהַלָּן
(אַתְּ תֹּאמְרִי) אֲנִי אַָשִׁיב.
אֵלֶּה סְכוּם אֵבָרַי,
אֵלֶּה חֲפָצַי,
זֶה רֵיחַ הַמִּין.
אֶפֶס כִּי מַאֲוַיֵּי חֲרְטוֹתַי,
הִנֵּה חֲטָאַי לְפָנַיִּךְ מוּנָחִים,
הִנֶה תֹּכֶן דְּבָרַי תַּצְהִירֵי אֱמֶת.
אֲמַלֵּט אוֹתָךְ מֵהָרַב, מֵאִמֵּךְ,
מִפְּרוֹזְדּוֹר בֵּית-הַדִּין דֶּרֶךְ
הַיְּצִיאָה הָאֲחוֹרִית דֶּרֶךְ
חַלּוֹן תָּא הַשֵּׁרוּתִים הַשָּׁבוּר בֵּין
הַגָּלָאִים הָאֵלֶקְטְרוֹנִיִים
בּוֹאִי אִתִּי, עוֹד הַיּוֹם.