משורר צעיר עומד לקרוא את שירו

הַפֵיָה עוֹד נוֹגַעַת בְּשוּלֵי נִשְמַתְךָ
וּמַרְעִיפָה עֲלֶיךָ מַתָּנוֹת שֶל מַתְחִילִים.
אַתָּה יָכוֹל לְהַרְגִיש בָּה בָּאוֹתִיוֹת
הַמִּצְטַבְּרוֹת בַּאֲשָכֶיךָ,
בַּאֲפְלוּלִית הַנִּצֶתֶת וְרוֹחֶשֶת
בָּאִישוֹנִים
וּבְנִיתוּר הַגוֹזָל שֶל לִבְּךָ
מִתַּחַת לְחוּלְצַת הַטְּרִיקוֹ
אַל תִּיָרֵא

עוֹד הַדֶּרֶך מְקֻמֶטֶת בְּךָ פְּנִימָה
כְּמֶשִי הַפֶּרָח בְּתוֹך נִיצָנוֹ,
וְהַמַעֲבֵה שֶאַתָּה מְכַּחְכֵּחַ הַצִידָה
לְפָלֵס מִתוֹכוֹ דֶרֶךְ לְקוֹלְךָ
הוּא רַק רַעַש הַמַסְתִיר אֶת הַדּוּמִיָה,
שֶטֶף דְיוֹ פְּנִימִי,
סְבַךְ אֲרָשוֹת
סְבִיב זוֹ אֲשֶר תִּבְחַר
כְּשֶיַגִיעַ תּוֹרְךָ.

מִתּוֹךְ הַקָּהָל, רְפוּיָה כְּמוֹ מָיִם
אֲנִי מְלָוָה אוֹתְךָ
בְּרְאּיָּה.
תַּחַת מַבָּטִי הוֹפֵךְ הוֹוֶה הָרֶגָע הַזֶּה
לְזִכָּרוֹן צוֹבֵט מִן הֶעָתִיד לְאָחוֹר
אַל תֵּחַת

גַּם אִם הַלֵּילוֹת יֶאֱרְכוּ
וְהַמַּלְאָכִים עוֹד יֵלְכוּ וְיַחֲמִירוּ:
מַלְאֲכֵי הָאֵין מוֹצָא
וְהַמַלְאָךְ הַדּוּ – פָּנִי
מַלְאָךְ הַלֵּב הַזּוֹנֶה
הַמְּקַנֵּא
וּמַלְאֲכֵי הַחֲנֻפָּה –

יְנַחֲמוּ אוֹתְךָ אֲהוּבוֹת
שֶלְתוֹך שְׂעֲרָן, מִתְנַשֵׁף וּמֻטְרָף
תְּמַלְמֵל פַּסְקוֹלִים שֶׁלא יֵאַמְנוּ,
אֵלֶה הַעֲתִידוֹת לִדְבוֹק בְּדַפְנוֹת נַפְשְךָ
כְּמוֹ אֶבֶן לְדַפְנוֹת קוּמְקוּם הַקָּפֶה
מִמֶּנוֹ תִּשְתֶה עִם מַלְאָךְ הַשַׁרֵת
בַּזְמָן הַלּא מִלִּי

וִינָחֵם אוֹתְךָ הַעֵד הַהֶכְרְחִי
שֶל חַיֶיךָ,
זֶה הָאֶחָד שֶיַקְשִיב לְשִירֶיךָ
בַּהֲלוֹך וָשוֹב מְּחֻשְמָל
לְאוֹרֶךְ הָרְחוֹבוֹת עַד אוֹר בּקֶר.

הַפֵיָה עוֹד נוֹגַעַת בְּשוּלֵי נִשְמַתְךָ
מַרְעִידָה אֶת דַּפְּךָ.
עוֹד מְעָט תַּקוּם
וּלְתוֹךְ הַמִיקרוֹפוֹן
כְּמוֹ לְתוֹךְ אוֹזֶן גְּדוֹלָה
תִּלְחָש לָרִאשוֹנָה
אֶת סוֹדְךָ.