מתוך "סימפוניה פואמית: גרמניה"

פרק 1: שמי תכלת של צל-מוות

[פתיח]

רַק לֹא לַחְשֹׁב עַל זֶה. רַק לֹא לַחְשֹׁב.
לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לַחְשׁוֹב. לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לַחְשׁוֹב.
לֹא לַחְשֹׁב, לֹא לַחְשֹׁב.
לֹא לַחְשֹׁב לְמָה שִׁימְשׁוּ הַרַכָּבוֹת הָאֵלֶּה.
לֹא לַחְשֹׁב עַל הַקְּרוֹנוֹת שֶׁאֵינָם בְּשִׁימוּשׁ בַּמְּסִלּוֹת הַצְּדָדִיּוֹת.
הַצֶּבַע הִתְקַלֵּף וְהַשִּׁלְדָה הַשְּׁדוּפָה חֲשׂוּפָה.
לֹא לַחְשֹׁב.
קוֹל צִקְצוּק הַחֲרָבוֹת שֶׁהָרַכָּבוֹת מַשְׁמִיעוֹת לְעַצְמָן, תָּמִיד לְעַצְמָן.
לֹא לִרְאוֹת. לֹא לִרְאוֹת מְהַחַלּוֹן שֶׁל הָרַכֶּבֶת. דָּבָר.
לֹא לִרְאוֹת אוֹתָם. אֶת הַגֶּרְמָנִים.
מִשְׁפָּחָה בָּוָארִית: אִמָּא, אַבָּא, שְׁתֵּי אֲחָיוֹת.
הֵם פּוֹתְרִים תַּשְׁבְּצִים. לְיָדִי. בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת שְׁנוֹסַעַת מִמִּינְכֶן לְמַיְנְץ
הֵם פּוֹתְרִים תַּשְׁבְּצִים – הֵם לֹא רוֹצְחִים; יֵשׁ לָהֵם נִמּוּסֵי שֻׁלְחָן מֻשְׁלָמִים.
הֵם פּוֹתְרִים תַּשְׁבְּצִים וְרוֹצְחִים: הֵם אֲנָשִׁים תַּרְבּוּתִיּיִם.
לֹא לַחְשֹׁב.
לֹא לַחְשֹׁב: אַחֲרֵי שֶׁפָּתְרוּ בְּעָיַת הַיְּהוּדִים נוֹתָר רַק לִפְתֹּר תַּשְׁבְּצִים.
לֹא לַחְשֹׁב.
הַנַּעַל שֶׁל הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מוּלִי מִתְחַכֶּכֶת בְּטָעוּת בַּנַּעַל שֶׁלִּי.
לֹא לֹא,
הֵם מְדַבְּרִים אֵלַי גֶּרְמָנִית. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי גֶּרְמָנִי. חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי גֶּרְמָנִי.
לֹא לַחְשֹׁב.
זוֹ אִירוֹנְיָה
שֶׁבִּזְמָן אַחֵר הָיְתָה מַצִּילָה חַיַּי, אֲבָל כָּעֵת לֹא. לֹא
אִירוֹנְיָה לֹא מְשַׁעְשַׁעַת הִיא אִירוֹנְיָה אֲפֵלָה.
אִירוֹנְיָה אֲפֵלָה, אֲבָל
כָּעֵת, לְמִי אִכְפָּת? אָה? לְמִי אִכְפָּת. לְמִי. לְמִי.
אִירוֹנְיָה אֲפֵלָה.
אִינִשׁוֹלְדִינְגֶּן
שָׂדוֹת וּכְרָמִים: מִתְפַּקְּעִים. הַיָּרֹק בַּכֹּל. הַכֹּל:יָרֹק.
לֹא לַחְשֹׁב.
הַיָּרֹק הַזֶּה לֹא טוֹב,
לֹא לִרְאוֹת גַּם.
יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל לָבֶטַח.
לֹא לַחְשֹׁב.
אֲנֹכִי נֶשֶׁר דָּוֵה מְדֻבְלָל מֵרֹב חֵקֶר וּלְלֹא לֵאוּת וְעַד שֶׁאָמוּת מִלְמוּלֵי קַדַּחְתִּי אַלְהַגֵּג.
בִּמְחִיצַת אֲנָשִׁים לֹא-גֶּרְמָנִים הַחַשָׁשׁ מִמַּזִיקָנוּת לְעִתִּים מֻפְרָךְ, אֲבָל לַגֶּרְמָנִים יֵשׁ נִסָּיוֹן.
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ – כִּי יֵשׁ לָהֵם נִסָּיוֹן. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ. לַגֶּרְמָנִים יֵשׁ נִסָּיוֹן.
מַחְלִיפִים צְדָדִים וְכָעֵת הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה לְצִדִּי.
הַשְּׂפָתַיִם הַגֶּרְמָנִיּוֹת דְּשֵׁנוֹת וְרוֹטְטוֹת קַלּוֹת הַחוּצָה וּלְדָבָר אֶחָד בִּלְבַד נוֹעֲדוּ. לְדָבָר, אֶחָד, בִּלְבַד.
נִים לְלֹא נִים וְנִים עִם נִים.
אֲנִי מְהַלֵּך בַּשָּׂדֶה. כְּבִישׁ בָּאֹפֶק. עוֹד קְצָת בָּאֹפֶק – הַבַּיִת שֶׁלִּי. בֵּין הַעֵצִים – חֲתוּלִים מֵתִים. פֶּלֶא שֶׁהֵם לֹא נִרְקָבִים. הַיִיתִי יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁהֵם חַיִּים לוּלֵא הַתְּנוּחָה שֶׁבָּה הֵם מְצוּיִים. וְרִפְיוֹן הַגּוּף. וְשְׁמִיטוּתוֹ. אֶחָד בַּשָּׂדֶה וְאֶחָד עַל עָנָף. הַגּוּף שֶׁל זֶה שֶׁבַּשָׂדֶה קָעוּר וְהַגּוּף שֶׁל זֶה שֶׁעַל עָנָף עַל עָנָף. יֵשׁ גַּם נַוָּד זָקֵן שָׂרוּעַ עַל אֲבָנִים. נָע קַלּוֹת. כִּמְעַט מֵת. עוֹד לֹא מֵת. רַק יָשֵׁן.
נִים עִם נִים וְנִים לְלֹא נִים.
הַטֶּבַע שִׁקְרִי. לֹא לַחְשֹׁב.
הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים: שִׁקְרִיִּים. לֹא לַחְשֹׁב.
רַק דָּם יֵשׁ בַּאֲדָמָה הַזֹּאת
רַק דָּם;
לֹא לַחְשֹׁב.

פרק 2: חזיון ומציאות

מִמְּרוֹמֵי הַחֶדֶר נִבָּטוֹת אֵלַי
דְּמֻיּוֹת דְּהוּיוֹת אַךְ נִזְעָמוֹת
שֶׁל כָּל הַמֵּתִים שֶׁנִבְלְעוּ
בָּאֲדָמָה הַזּוֹ

הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִנָּתֵק מְהַתִּקְרָה
הֵם מְבַעְבְּעִים בְּמַיִם צְלוּלִים
רַק יְדֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֵם נִשְׁלָחִים לְעֶבְרִי
בִּתְנוּעוֹת שֶׁל תַּרְעֹמֶת כְּלַפֵּי גּוֹרָלָם
וְרָצוֹן עָז בְּמַגָּע

יֵשׁ שָׁם זְקֵנָה בִּגְלִימָה אֲדֻמָּה
וְקִלְשׁוֹן בְּיָדָהּ
וִילָדִים בְּחֻלְצוֹת פִּשְׁתָּן פִּרְחוֹנִיּוֹת
חוֹמְצִים פָּנִים
אִישׁ אֶחָד מַתְרֶה בִּי בְּאֶצְבָּעוֹ
רוֹכֵן כְּלַפֵּי מַטָּה, גּוֹחֵן בְּתוֹךְ לִבְנַת חוֹמָה

חֶלְקָם כִּמְעַט פּוֹרְצִים מִבַּעַד לַאֲגַם הַמַּרְאָה
מַחֲרִים, נֶהְדָּפִים קָדִימָה,
אֲבָל זוֹ לָזוֹ וְאֶל הָאֲדָמָה
רַגְלֵיהֶם כְּבוּלוֹת.

פרק 3: יום איום ונורא

בְּיוֹרְן הוּא הַשָּׂטָן.
הַשָּׂטָן הוּא אֱלֹהִים.
בְּיוֹרְן הוּא אֱלֹהִים.

סוֹבֵב אֲנִי בְּחוּצוֹת מַיְנְץ הַעֲתִיקָה, הִיא מָגֶנְצָא הַחֲרֵבָה, וּבְיָדִי מַפָּה שֶׁאֵין בָּהּ הוֹעִיל כִּי עֵינַי קָהוּ מֵרְאוֹת מִפְּאַת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְקָתֶ'רִינָה – אֲהוּבָתִי הַמַּמָּשִׁית-אַךְ-דִּמְיוֹנִית הִיא מְחַכָּה לִי. וְאֲנִי אוֹבֵד לִי, מְבוֹשֵׁש לָהּ. לִי הִיא מַשְׂאַת-לֵב אַךְ גַּם אֲבִיזָר-לִינָה. לָהּ אֲנִי לֹא-דָּבָר.
רֹאשִׁי קוֹדֵחַ. מִי יִתֵּן וְלֹא יִתְנֵנִי לַיְלָה!
רַד הַלַּיִל וְעוֹדֶנִּי אוֹבֵד.
סוֹבֵב אֲנִי בְּחוּצוֹת מַיְנְץ הַעֲתִיקָה – הִיא מָגֶנְצָא הַחֲרֵבָה. כְּרוּבִים נִבָּטִים אֵלַי מִלְּמַעְלָה, יְצוּרִים דָּרֵי אֶבֶן, טִיט וָמֶלֶט. אוֹמְרִים לָצוֹן וְחוֹמְדִים יִרְאָה – הֵמָּה יוֹשְׁבֵי הַשְּׁכִינָה וְאֵלֵי הַזִּימָה!

סוֹבֵב אֲנִי בְּחוּצוֹת מַיְנְץ הַעֲתִיקָה, הִיא מָגֶנְצָא הַחֲרֵבָה.
רֹאשִׁי סְחַרְחַר עָלַי. מִי יִתְנֵנִי אֵימָה?
אֲהוּבָתִי לִי מְחַכָּה וַאֲנִי מְבוֹשֵׁשׁ לָהּ.
בְּיָדִי מַפָּה, מִי יִתְנֵנִי אֵימָה.
הָאֵל לֹא אֲקַלֵּל. בְּיָדִי מַפָּה.
קִירוֹת בָּארוֹק מְעוֹרְרִים חֲמָתָהּ שֶׁל הַחַמָּה עָלַי, מְמִיטִים עָלַי חֶרְפָּה בִּדְמוּת זֵעָה שְׁדוּפָה.
הַפַּעמוֹנִים מְצַלְצְלִים, הַקָּתֶדְרֶלָה מְצִלָּה עָלַי יְגוֹנָהּ הַגּוֹתִי. חֲצוֹת.
סוֹבֵב אֲנִי בְּחוּצוֹת מַיְנְץ הַעֲתִיקָה הִיא מָגֶנְצָא הַחֲרֵבָה.
מוּטָב אֶכְסֶּה תַּחַת עֵץ, בַּכִּכָּר. אֲפַלֵּל: מִי יִתֵּן וְתִּהְיֶה זוֹ תְּנוּמָה שְׁמִּמֶּנָּהּ לֹא אֶתְעוֹרֵר.
אַיָּהּ, אֲהוּבָתִי? אַיֶּהּ. אֲנִי לָהּ מְבוֹשֵׁשׁ.

סוֹבֵב אֲנִי בְּחוּצוֹת מַיְנְץ הַעֲתִיקָה, הִיא מָגֶנְצָא הַחֲרֵבָה, וּבְיָדִי מַפָּה שֶׁאֵין בָּהּ הוֹעִיל. עֵינַי קָהוּ מֵרְאוֹת מִפְּאַת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְקָתֶ'רִינָה – אֲהוּבָתִי הַמַּמָּשִׁית-אַךְ-דִּמְיוֹנִית הִיא מְחַכָּה לִי. וַאֲנִי אוֹבֵד לִי, מְבוֹשֵׁשׁ לָהּ. לִי הִיא מַשְׂאַת-לֵב אַךְ גַּם אֲבִיזָר-לִינָה: לָהּ אֲנִי לֹא-דָּבָר.

פרק 4: המתים הרבים של היהודים – "מה פשר השתיקה הזו?"

הֵם לֹא סוֹלְחִים
כִּי גַּם לוּ הָיוּ רוֹצִים
לֹא הָיוּ יְכוֹלִים
הֵם לֹא סוֹלְחִים
הֵם לֹא כּוֹעֲסִים
כִּי גַּם לוּ הָיוּ רוֹצִים
לֹא הָיוּ יְכוֹלִים
הֵם לֹא סוֹלְחִים
הֵם לֹא אוֹהֲבִים הֵם לֹא אֲשֵׁמִים, לֹא מַאֲשִׁימִים
הֵם לֹא שׂוֹנְאִים וְהֵם לֹא אֲשֵׁמִים
הֵם אֲפִלּוּ לֹא מַאֲשִׁימִים:
הֵם הַמֵּתִים הָרַבִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים.
דְּמֵי אַחַי זוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה;
דְּמֵי אַחַי זוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה;
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ?
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ? כֵּיצָד?
זְעָקָה נוֹאָשָׁה הִיא זוֹ הַזְּעָקָה –
זְעָקָה שֶׁלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בָּהּ הוֹעִיל,
אֲבָל – כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ?
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ. כֵּיצָד?
"לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים?" אֲנִי שׁוֹאֵל.
לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים.
לָמָּה, אַתֶּם, שׁוֹתְקִים.
הַקְּבָרוֹת הַדּוֹמְמִים שֶׁל הַיְּהוּדִים.
לֹא דּוֹמְעִים, לֹא זוֹעֲקִים –
פָּשׁוּט דּוֹמְמִים.
רֶגַע אַחֲרֵי.
רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ שְׁלָדִים מְהַלְּכִים
רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ גּוּפוֹת שְׁמוּטוֹת
מֻכִּים וַחֲבוּלִים
בִּדְוָיָם שֶׁאַף אֵין בְּכֹחוֹ שֶׁל אֵינְקֵץ לְרַפֵּא!
מְחוֹרְרֵי קְלִיעִים שֶׁל נְבָלִים גֶּרְמָנִים
נִרְדָּפִים וּדְרוּסִים
בְּזוּיִים וּמֻשְׁפָּלִים
מֻכִּים וַחֲבוּלִים
בִּדְוָיָם שֶׁאַף אֵין בְּכֹחוֹ שֶׁל אֵינְקֵץ לְרַפֵּא.
רֶגַע אַחֲרֵי,
הַבָּנִים הַיַּקִּירִים שֶׁל אֱלֹהִים
מֵתִים, בַּאֲלָפִים
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַיְּהוּדִי שֶׁל מַיְנְץ
הִיא מָגֶנְצָא.