עוד שיר עישון

כָּאן, בְּרֹאשׁ הַחֻלְיָה הָעֶלְיוֹנָה בַּעֲמּוּד הַשִּׁדְרָה
שֶׁל הַר הַכַּרְמֶל,
אֲנִי מְעַשֶּׁנֶת סִיגַרְיוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ מִן הַיָּם,
מִן הַיָּם הַחָרְפִּי שֶׁל הָעִיר תֵּל אָבִיב.
חֲבִילוֹת יְבוּא, הַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי לוֹגוֹ בְּכָחֹל וְלָבָן,
עָפוּ מִסְּפִינַת הַמַּבְרִיחִים וְנִשְׁטְפוּ אֶל הַחוֹף.
אַנְשֵׁי הָעִיר תֵּל אָבִיב דָּגוּ אוֹתָן מִבֵּין הַגַּלִּים,
לָקְחוּ לְעַצְמָם וְכִבְּדוּ חֲבֵרִים. גַּם אֲנִי קִבַּלְתִּי אַחַת.

אַחַת אָמְרָה לִי: "מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אָדָם שֶׁעִשֵּׁן
בְּטֵרוּף כָּמוֹךְ. אַתְּ יוֹנֶקֶת עָשָׁן כִּמְעַט בְּקוֹל רָם,
כְּאִלּוּ חַיַּיִךְ תְּלוּיִים בּוֹ." (הִנֵּה לָכֶם הָפוּךְ עַל הָפוּךְ).
לֹא, יַקִּירָה: אֲנִי רַק מְנַסָּה לִלְכֹּד
בֶּעָשָׁן אֶת רֵיחַ הַיָּם, שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁלִּי,
רֵיחַ שֶׁל מֶלַח? דָּגִים? אַצּוֹת? פּוֹלִידִין?
דְּבָרִים שֶׁאֶת רֻבָּם אֵינִי מַכִּירָה בַּפָּנִים.
וּבֶטַח לֹא מִבִּפְנִים.

מְהַגֶּרֶת – לֹא, תּוֹדָה – כְּבָר הָיִיתִי. מֵרֹב תְּלִישׁוּת
הָפַכְתִי זְלִיגִית. אִם אָגוּר
לְיַד הַיָּם, אוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ. וְאֶשְׁכַּח
אוֹתוֹ, אִם אֶעֱבוֹר לִירוּשָׁלַיִם. דֶּטֶרְמִינִיזְם גֵּאוֹגְרָפִי
בְּמֵיטָבוֹ. כְּבָר לֹא מְדַבֶּרֶת עַל דֶּטֶרְמִינִיזְם הִסְטוֹרִי.
בְּרָמוֹת סְבִירוֹת שֶׁל תְּלִישׁוּת אָדָם אֵינֶנּוּ קוֹרֵא
"בַּיִת" לְשׁוּם מָקוֹם. בִּתְלִישׁוּת קִיצוֹנִית
כָּל מָקוֹם הוּא בַּיִת. כָּל דִּירָה שְׂכוּרָה לְשָׁנָה,
מְרֹהֶטֶת עַל יְדֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים,
מִיָּד הוֹפֶכֶת לַאֲהוּבָה. כָּךְ אֲנִי מְנַכֶּסֶת
לְעַצְמִי פְּרִיטֵי גֵּאוֹגְרָפְיָה מְקוֹמִית:
הַפָּאבּ שֶׁלִּי, הַקָּפֶה שֶׁלִּי, מוֹעֲדוֹן הַגָּ'אז שֶׁלִּי,
הָעִיר שֶׁלִּי, הָהָר שֶׁלִּי, הֶעָשׂוֹר שֶׁלִּי.

הִיא אָמְרָה לִי: "מְעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אָדָם שֶׁעִשֵּׁן
בְּטֵרוּף כָּמוֹךְ. כְּאִלּוּ חַיַּיִךְ…" לֹא, יַקִּירָה:
זֶהוּ שָׁלָב נוֹסָף בְּתָכְנִיתִי הַגְּדוֹלָה לִתְפֹּס
לְעַצְמִי עוֹד חֶלְקָה בַּמֶּרְחָב. עוֹד כַּמָּה סִי. סִי. שֶׁל אֲוִיר.
זֶה הוֹלֵךְ בְּקַלּוּת. לְשֶׁם הַשְׁוָאָה, כְּדֵי
לִתְפֹּס לְעַצְמִי עוֹד חֶלְקָה בַּזְּמָן, אֲנִי
צְרִיכָה לִכְתֹּב שִׁירִים. כְּאִלּוּ חַיַּי תְּלוּיִים
רַק בַּשּׁוּרָה הַבָּאָה. מַה שֶּׁנָכוֹן, נָכוֹן.

אַל תָּשִׂימוּ לֵב: עַכְשָׁו אֲנִי יֻמְרָנִית.
בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים אֶהְיֶה צְנוּעָה בְּהַרְבֵּה.
אֲנִי, חֲבֵרִים, אֵינִי מְבִינָה דָּבָר
בְּיָם, בְּתֵל אָבִיב וּבְפִילוֹסוֹפְיָה. אֲנִי מְבִינָה
רַק בְּמִדְרָכוֹת, בְּהַר הַכַּרְמֶל וּקְצָת בְּאֶסְתֵּטִיקָה.

הַמַּאֲפֵרָה הַזֹּאת – חֵלֶק מֵרִהוּט הַדִּירָה עַל יְדֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים –
קְטַנָּה וּשְׁטוּחָה. אֵפֶר שֶׁל אַרְבַּע סִיגַרְיּוֹת יָמִיוֹת
נִרְאֶה בְּתוֹכָה כְּהָר. אֲנִי מְחַכָּה
שֶׁיַהֲפֹךְ לְהָר שֶׁל מֶלַח. שֶׁיַּדְגִּים בִּשְׁבִילִי
אֵיזֶה תַּהֲלִיךְ קְרִיסְטָלִיזַצְיָה טוֹב.
גָּבִישׁ שֶׁל מֶלַח, תְּלוּלִית שֶׁל אֵפֶר – אֵינֶנִּי רוֹאָה הֶבְדֵּל מַהוּתִי:
שְׁנֵיהֶם מַזְכִּירִים אֶת הַמָּוֶת.

(12 בדצמבר 2001, חיפה)