קראש

נוֹשֵׁךְ אֶת קְצֵה הָאֶצְבַּע שֶׁאַתְּ מוֹשִׁיטָה. מוֹצֵץ מִמֶּנָּהּ
לְשַׁד דְּבַש חָלָב
חַם אֶסְפְּרֵסוֹ
כָּפוּל דָּם אֵין
עוֹד שׁוּם דָּבָר

עֵינַי, אַבְנֵי חֵן תְּכֻלּוּת,
מְפַרְפְּרוֹת בִּקְצֵה מַזְלֵג.
אֵינִי מַבְחִין בַּמְּכוֹנִיּוֹת הַמִּתְקָרְבוֹת –
גּוּפִי שָׂרוּעַ עַל הַכְּבִישׁ,
דּוֹמֵם.

תִּרְאִי, גּוּפִי שָׂרוּעַ לְצִדֵּךְ.

גַּם אִם
אֶמְחַק אֶת פָּנַי מִן
הַמַּרְאָה לְיָד מִטָּתֵךְ
לֹא אֶהְיֶה