שׂרה

אַתְּ עוֹמֶדֶת תָּמִיד בַּפִּנָה הַשְּׂמָאלִית, כְּלוֹמַר,
צְפוֹן-מַעֲרָבָה מִמֶּנִי, כְּאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת:
כִּוּוּן גְּרִינְלַנְד.
אַתְּ עוֹמֶדֶת יָשָׁר. אַתְּ לוֹבֶשֶׁת סִנָּר.
יֵשׁ בָּך לַהַט צוֹדֵק, שֶׁהָיָה מְסַפֵּק
אֶת א.צ. גְּרִינְבֶּרְג.

יֵשׁ לָךְ נַעֲלֵי בְּרִיאוּת. יֶשׁ לָךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה.
אַתְּ עֲדַיִן דֵּי רָזָה. יֵשׁ לָךְ הַפְרָעוֹת שֵׁנָה,
שָׂרָה.
יֵשׁ לָךְ מִזְוָדָה גְּדוֹלָה עִם צִבְעֵי אַקְרִילִיק.
יֵשׁ לָךְ אֶפֶס אֲחוּזֵי שֻׁמָּן בַּפְּרִילִי,
שָׂרָה.

זֶהוּ בֵּית מְלָאכָה קָטָן לְצַיָּרִים לֹא צְעִירִים,
מְהַנְדְסִים בְּפֶנְסְיָה, שֶׁכְּבָר לֹא יִהְיוּ
שֶׁעָנִים, פַּרְוָנִים,
אַךְ גַּם לֹא יָמוּתוּ בַּפַּרְוָרִים.
חֵלֶק מַמָּשׁ טוֹבִים. שְׁנֵים-עָשָׂר קָנִים,
כְּמוֹ מְנוֹרַת בֵּית-מִקְדָּשׁ מֻרְחֶבֶת (מַגִּיעַ דָּ"שׁ
לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְלַאֲנָשִׁים מֵתִים. אֲבָל הוּ
גִּיבְס אֶ פָאק) מְסֻדָּרִים סְבִיבִי.
הֵם לֹא קָרְאוּ לִי אֶת הַסִּי.וִי.,
הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לִי תֹּאַר בְּ-,
שֶׁאֲנִי בְּעִנְיְנֵי שִׁירָה, שֶׁהַרְבֵּה
תּוֹעֶלֶת לֹא רָאִיתִי מִזֶּה. לְפִי-
כָךְ, הֵם קָרְאוּ לִי בִּגְלַל גּוּפִי.
כַּמָּה חֲבָל שֶׁגַּם הוּא סוֹפִי.

אַתְּ לֹא יוֹדַעַת לְצַיֵּר. אַתְּ פוֹבִיסְטִית בַּנְּשָׁמָה.
אַתְּ מוֹרַחַת אֶת הַצְּבָעִים, כְּמוֹ שֶׁלֹּא בּוֹנִים חוֹמָה,
שָׂרָה.
אֲנִי לֹא סוֹבֶלֶת אֶת מָאטִיס. רוֹאִים שֶׁאַתְּ אֶצְלוֹ בַּכִּיס,
אַךְ עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ יִתְוַכַּח רַק מַרְקְסִיסִט,
שָׂרָה.

אַתְּ תָּמִיד מְבַקֶּשֶׁת תּוֹסֶפֶת זְמָן. בִּגְלָלֵךְ
אֲנִי עוֹמֶדֶת לְלֹא תְּזוּזָה בִּתְנוּחָה לֹא נוֹחָה
עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דָּקּוֹת.
שָׂרָה, זֶה לֹא יֵלֵךְ. צִיּוּר זֶה לֹא בִּשְׁבִילֵךְ.
אַתְּ כָּל-כָּךְ אוֹהֶבֶת לִמְרוֹחַ אַקְרִילִיק. שָׂרָה, אַל תְּוַתְּרִי לִי
עַכְשָׁו. לֹא אֶתֵּן לָךְ לִבְכּוֹת.

קְחִי תּוֹסֶפֶת זְמַן מִכָּאן וְעַד צָרְפָת –
אֶעֱמוֹד לְמַעֲנֵךְ חֲצִי שָׁעָה בְּבַת-אַחַת,
שָׂרָה.
אַתְּ מִתְלוֹנֶנֶת שֶׁבְּכַוָּנָה נָתַתִּי לָךְ זָוִית גְּרוּעָה.
לֹא אָזוּז לְמַעֲנֵךְ כִּמְעַט חֲצִי שָׁעָה,
שָׂרָה.

זְהוּ בֵּית מְלוּכָה קָטָן לְגוּף לָבָן,
לְצוּרַת הַנַּרְקִיסִיזְם הֲכִי תְּמִימָה שֶׁיֵשׁ.
גּוּפִי חֲסַר בּוּשָׁה: הוּא בֶּן עֶשְׂרִים וָשֶׁשׁ.
אַתְּ כְּבָר לֹא תִּהְיִי יָפָה כָּמוֹנִי. בְּשָׂפָה
פְּשׁוּטָה: רֵאשִׁית, אֲפִלּוּ אִם תִּהְיִי אֶקְסְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִית, תְעַוְּתִי
אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת – אַתֶּם עֲדַיִן מְצַיְּרִים אוֹתִי.
כְּלוֹמַר, גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לְצַיֵּר אוֹתָךְ, גַּם אֲנִי
לָמַדְתִי אֳמָנוּת. אֲבָל יִהְיֶה זֶה חִקּוּי חַתְרָנִי
שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט: דְּיוֹקָן שֶׁל אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת מְאַמְסְטֶרְדָּם
אוֹ מְעִיר אַחֶרֶת: סִכּוּם הַדְּבָרִים שֶׁהַזְּמַן עוֹשֶׂה לָאָדָם.
אֲבָל אִם אַתְּ מְצַיֶּרֶת אוֹתִי, הֲרֵי שֶׁלֹא שִׁנִּית
אֶת עֵרֶךְ הַסִּכּוּם הַזֶּה בַּעוֹלָם, כִּי, שֵׁנִית,
אֲנִי אַף אַחַת: דֻּגְמָנִית עֵירוֹם אַלְמוֹנִית,
מוֹדֵל שְׂכוּרָה וּמֻשְׁלֶמֶת, תַּרְגִּיל בְּרִישּׁוּם.
בֵּינְתַיִם, הַזְּמַן לֹא עָשָׂה לִי שׁוּם
דָּבָר.
כְּלוֹמַר,
הַזְּמַן עֲדַיִן מְסַפֵּק לִי מָחָר:
סוּג שֶׁל אַשְׁרַאי.

לִפְנֵי שֶׁתִּסְפְּרִי עַד דְרַיי,
יְעַקְּלוּ לָךְ אֶת הַאֶתְמוֹל,
אַחַר-כָּךְ אֶת הַיּוֹם.
אַחַר-כָּךְ תְּהוֹם.
אַחַר-כָּךְ חוֹל.

אַתְּ רַק בַּת חֲמִשִּׁים, זֶה כֻּלָה גִּיל הַמַּעֲבָר,
זִקְנָתֵּך עוֹד רְחוֹקָה, אַתְּ לֹא הוֹלֶכֶת לָמוּת מָחָר,
שָׂרָה.
הַחֲבֵרִים שֶׁלָּךְ זְקֵנִים מִמֵּךְ, וִידֵיהֶם יְדֵי אֳמָן,
אֲבָל אֲנִי הַיְּחִידָה שֶׁיְּכוֹלָה לָתֵת לָךְ עוֹד תוֹסֶפֶת זְמַן,
שָׂרָה.

(חיפה, 28 – 29 באפריל 2002)