תודעות נעות

זו גאולה לשיר ולראות ולדבר ולחשוב
מאמצע של מישהו אחר
אמצע חבוי שהישקתי ונגעתי בו והמשכתי
הלאה הלאה…
(מאיה בז'רנו, "גאולה שהיא")

וְאֶפְשָׁר גַּם כָּךְ:
כְּנֶגֶד כֹּבֶד הַגּוּף עַל הָאֲדָמָה הִמְצִיאוּ אֶת הַיָּם
בְּעֶצֶם גַּם כְּנֶגֶד כֹּבֶד הָרֹאשׁ
(וְכֹבֶד הָרֹאשׁ, אַף כְּשֶׁזֶּה כּוֹאַב, עָדִיף לְדִידִי עַל קַלּוּתוֹ)
וְרַק הַתּוֹדָעָה כָּל תּוֹדָעָה הִיא מֻפְלָאָה.
אִם עוֹבְרִים אֶת גַּלְגַּלֵּי הַכֶּסֶף וְהָלְאָה הָלְאָה מַרְחִיקִים
מֵעֵבֶר לַשּׁוֹבֵר
(כְּשֶׁהַגַּלִּים שׁוֹבְרִים אֶת נֻקְשׁוּתְךָ אוֹ מְמִסִּים אוֹתְךָ
בִּנְשִׁיקָתָם)
לְעוֹלָם זֶה לֹא אוֹתוֹ הַיָּם
נָכוֹן שֶׁהוּא נוֹגֵהַּ אֶל תּוֹכִי כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵאִיר אֶל תּוֹכְכֶם
אֲבָל אִישׁ אִישׁ בְּדַרְכּוֹ שֶׁלּוֹ חוֹוֶה אוֹתוֹ, מִתְגַּעְגֵּעַ,
מְהַרְהֵר, חוֹשֵׁב וָשָׁר.
עַכְשָׁו אֲנִי מַדְבִּיק אוֹתְךָ כְּמוֹ בְּמֵרוֹץ שֶׁל מַלְאָכִים
וְהַשַּׁרְבִיט עוֹבֵר מִיָּד לְיָד
עַכְשָׁו הַיָּם הַזֶּה מְלֹא חָזִי כֻּלֹּוֹ שֶׁלִּי
עַכְשָׁו