תיקון

מֵחוֹרֶף עַד חוֹרֶף הָיָה רֹאשֵׁךְ מֻנָּח בִּזְרוֹעוֹתַי.
לֹא הִצְלַחְתִּי לָלֶדֶת אוֹתָךְ, לָכֵן נִשְׁאַרְנוּ אֲחוּזוֹת זוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ
כְּמוֹ בּוּעַת אֲוִיר שֶׁתָּפְחָה מִתּוֹךְ גּוּפָה הַשָּׁקוּף
שֶׁל בּוּעָה אַחֶרֶת.

נָגַעְתִּי בָּךְ בִּזְהִירוּת מְיָּחֶמֶת, מְחַלֶּצֶת מִתּוֹכֵךְ אֶנְקוֹת חַיִּים.
וּבָא הָאָבִיב וְהִרְתִּיחַ סְבִיבֵנוּ סִירִים גְּדוֹלִים שֶׁל צֶבַע,
וְהַקַּיִץ הִצְהִיב אֶת הַתְּכֵלֶת לְדַּפִּים דְּקִיקִים,
שׁוֹתֵק אֶת מַה שֶּׁיָּדַעְנו כָּל הָעֵת הַהִיא בְּלֹא אוֹמֶר, כִּי הַזְּמַן שֶׁאָזַל מִמֵּךְ
כְּבָר הֵחֵל לְהִשָּׁפֵךְ לְתוֹךְ גּוּפִי יָמִים, שָׁעוֹת, נְהָרוֹת,
כְּאִלּוּ מֻנֵּיתִי בְּעַל כָּרְחִי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים שֶׁלֹּא נוֹעַדְתְּ לִחְיוֹת.

לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה אֵיתָנוֹת חוֹמוֹת הָאֲוִיר שֶׁהֵקַמְתְּ לָנוּ, כַּמָּה כְּבֵדִים בָּתֵּי הָאוֹר הַזְּהוּבִים
שֶׁשִּׁכַּנְתְּ בְּתוֹכָם אֶת דַּאֲגוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת, כָּל יוֹם יוֹתֵר קְטַנּוֹת,
כַּמָּה דַּלּוֹת הַמִּלִּים שֶׁהִדְּקוּ סְבִיבִי אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר לְפָנַיִךְ,
כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִוָּתֵר אַחֲרַיִךְ דָּבָר.

רִאשׁוֹן יָרַד הַגֶּשֶׁם.
אֵיכְשֶׁהוּ שַׂמְתִּי לֵב לַזֶּה שֶׁהַתְּכֵלֶת הוֹלֶכֶת וְנִהְיֵית דּוֹמָה לַכֶּתֶם הַיָּרוֹק שֶׁבְּתוֹךְ הַכָּחוֹל
שֶׁבְּתוֹךְ הָאָפוֹר שֶׁל הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ.
שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים אַתְּ נָעָה בָּעוֹלָם כְּמוֹ בְּתוֹךְ שְׂדֵה מוֹקְשִׁים,
מִתְכּוֹפֶפֶת כָּל פַּעַם אֶל חֵפֶץ חָשׁוּד אַחֵר, אוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ הוֹ, אֲבָל הַפַּעַם זוֹ לֹא פְּצָצָה,
לֹא בְּאוֹפֶן מְיֻחָד, זֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא יוֹתֵר מִכַּרָגִיל,
לֹא יוֹתֵר מִכָּל הַפְּצָצוֹת הָרְגִילוֹת שֶׁמִּתְפּוֹצְצוֹת לָךְ בַּיָּדַיִם מִדֵּי בֹּקֶר.

אֲנִי שׁוֹתָה אִתָּךְ קָפֶה, דָּבָר שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ יַחַד שָׁנִים.
נִזְכֶּרֶת בְּפָנַיִךְ בַּדֶּרֶךְ לַגַּן שֶׁל מַרְתָּה עִם הַסִּנָּר הַכָּחוֹל קָשׁוּר מֵאֲחוֹרַיִךְ,
פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי גְּדוֹלָה לְיָדֵךְ,
אַחַר כָּךְ הָיְתָה עוֹד הַפַּעַם הַהִיא כְּשֶׁהִתְחַפַּשְׂתִּי לִקְצִינָה בַּטִּירוֹנוּת שֶׁלָּךְ
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָקַחַת אוֹתָךְ הַבַּיְתָה.

מִזְּמַן רָצִיתִי לְדַבֵּר אִתָּךְ אֲבָל פָּחַדְתִּי לְהַבְהִיל אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי.
וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי אָז – אֲנִי אוֹמֶרֶת: בְּכָל פַּעַם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אוֹתָךְ עַל
מִזְוְדוֹת בֵּית הַיְּתוֹמִים לְחַכּוֹת לַטְּרַנְזִיט שֶׁיֶּאֱסוֹף אוֹתָךְ בָּכִיתִי
עַל הַכֶּתֶם הַצָּהוֹב שֶׁהָיָה אַתְּ
מִבַּעַד לַיָּרוֹק הַסָּמִיךְ שֶׁל עֵץ הָאוֹרֶן.

אוּלַי צָדַקְתְּ כְּשֶׁאָמַרְתְּ בְּבִקּוּרֵךְ הָאַחֲרוֹן שֶׁזֶּה מָקוֹם שֶׁוִּתֵּר.
אוּלַי אָמַרְתְּ מָקוֹם וְהִתְכַּוַּנְתְּ לָאֲנָשִׁים. אוֹ שֶׁהִתְכַּוַּנְתְּ שֶׁיִּזְדַּיְּנוּ הָאָמָּנִים.
אוֹ שֶׁתִּזְדַּיֵּן הָאָמָּנוּת.
אוֹ שֶׁיִּזְדַּיֵּן כָּל מִי שֶׁלֹּא קָלַט כַּמָּה נִלְחַמְתְּ לִחְיוֹת בְּתוֹךְ כָּל הַשִּׁיט הַזֶּה שֶׁהִכְרִיחוּ אוֹתָךְ לִלְמוֹד, הַחְלָשַׁת עֲמָדוֹת הֵם קָרְאוּ לְזֶה,
זֹאת תָּמִיד הָיְתָה הַבְּעָיָה שֶׁלָּךְ, הָיְתָה לָךְ עֶמְדָּה חֲזָקָה מִדַּי לְגַבֵּי הַחַיִּים,
הָיוּ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי קְלָלוֹת טוֹבוֹת וּפָחוֹת מִדַּי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת טוֹבוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן,
עַד שֶׁנֶּאֱסַפְתְּ סוֹף סוֹף אֶל הַיָּם הַמַּקְפִּיא, הֶעָצוּם הַזֶּה,
בַּת יָם נְדִירָה שֶׁכָּמוֹךְ,
דָּג כְּכָל הַדָּגִים.

מתוך הספר "חַיֵּי אֲחִינֹעַם" העומד לראות אור בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ינואר 2003