מתוך: מבוא לשירה אלקטרונית

הערה לביצוע:
לכל הפחות השירה היא אמצעי;
לכל היותר היא מימצוע.

מבוא למבוא:
עֹרְפּוֹ התפל של תֹּרְפּוֹ המוטל בספק של המסר (להלן "המשפט") מאפנן מסרים ותמסורות באפנון-סמיוטי (Semiotic Modulation), מוזג קונספטואלים אלתוך אפשרויות קומבינטוריות של עשרים ושניים סימנים ו/או חמישה תוספים ו/או תריסר אפשרויות קישוט וערפול, מסיט ומסית זרמי חשמלים של אותות אלקטרונימילוליים אל/על פני משושה לווינית ריבועית המשדרת גלי-מוח במהירות האור (להלן "הדף"); המרה זו בין מוח לאור היא חיכוך גס ופס בלימה לזריזות המקורית של השדר הראשוני, המצריך תמסור אידאלי ואידאלי בלבד: תקשור טלפאתי רבאנושי. תדר השידור נקלט אצל גוף-חיצוני-תקשורתי המועד לתקלותקשורתיות במטריצה התקשורתית-החוץ-גופית (להלן "הקורא"); התקלות הן שכיחות ויסודן ברוויה הרסנית ובלתי הססנית שיסודה בחוסר מיומנות אישי/בינאישי/רבאנושי, כאשר בסיס החוסר הנ"ל גובש עוד לפני ובטרם, בהאטה המוקדמת יותר בין מעבר השדר מן "הדף" אל "הקורא", בתדירות נמוכה, איטית יותר, שנועדה להקל על הקלטן המועד והמיועד לתקלות, ולכן אין תקווה מלבד זו.

הערת המהדיר (מקדמי/מפרעי):
הטכסט אינו מקונן על הפחד בגין העלמות השירה, או גרוע מכך – בגין העלמות המשוררים; מדובר, איפוא, במורא גדול בגין העלמוּת.