פתח דבר

המלה העתיקה את מיקומה מן הדף אל הדף החשמלי; בעקבותיה השירה. המלים הבאות, אותן הגינו אך לפני שנה, היו תקווה; עתה הן סיכום הביניים:

באחד לינואר 2001 ראה דָּג־אֲנוֹנִימִי? אור־מקוון, והווה, למעשה, את כתב העת הראשון לשירה עברית על גבי האינטרנט. המלים כבר שהו ברשת, מאורגנות לכדי שירים, אך השירה – הייתה בלתי מאורגנת, זרוקה או מונחת בפינות נידחות. השיח השירי לא מת בה, אלא, לדידנו, טרם נולד בה. דווקא במסגרת פתוחה ונגישה כל כך, כמעט־אוטַרקית, בה הטשטש עד בלי היכר הגבול בין כותב לקורא, מצאנו צורך בהתערבות עריכתית בלתי מתפשרת, כמו גם בבניית גשרים בין השירה החוץ־רשתית, הגוטנברגית, לשירה המקוונת. כך נולד הדָּג?

במהלך שנים־עשר גליונותיו הציב דָּג־אֲנוֹנִימִי? היסודות להקמתו של בית־שירי חדש, בו התקבצו מספר כותבים צעירים ורעננים לצד כותבים ותיקים ובעלי מוניטין חוץ־רשתי, ובכך נוצרה אווירה מרתקת של שירה בת־זמננו, המתפרסמת באופן חוצממסדי ונגישה למספר בלתי־מוגבל של קוראים.

בדפים הבאים נעשָׂה נסיון לקבץ בדפוס את הקולות המרכזיים, המעניינים והחדשניים אשר הופיעו במהלך השנה האחרונה בגליונות דָּג־אֲנוֹנִימִי?; האנתולוגיה מופיעה לצד המשך פעילותו השוטפת של כתב העת ברשת.