מטפיזיקה 2

מִתַּחַת לְרַגְּלָהּ
צוֹפֵן הַסֶּלַע מַלְמָלָה
שֶׁל פֶּרַח. יָדָהּ הַצִּפָּרְנִית
מוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂעַר הָעֵשֶׂב
הַצָּהֹב.

מָתְנָהּ בַּנַּחַל
שֶׁשּׁוֹטֵף בֵּין הָעֵצִים,
עֵינָהּ הַשַּׁבְרִירִית פְּתוּחָה
לַזֶּרֶם הַבָּהִיר שֶׁל אוֹר.
הִיא נָעָה כַּחֲלוֹם.

בְּשֶׁבֶר אֶבֶן הִיא פּוֹרֶצֶת
בֶּקַע בַּקְּלִפָּה הַמְּחֻסְפֶּסֶת,
שׁוֹתָה אֶת הַשָּׂרָף
לְתוֹךְ בִּטְנָהּ הָעֵירֻמָּה.
בֵּין הַצְּמָחִים הִיא מְפַסֶּקֶת
אֶת רַגְלֶיהָ, מַרְכִּינָה רֹאשָׁהּ
בְּפֶה פָּעוּר וְנוֹגֶסֶת בֶּעָלִים
וּבֶעָפָר. בְּעֵינַיִם חֲלוּלוֹת הִיא
מְרִימָה רֹאשָׁהּ, נִרְעֶשֶׁת עִם הָאֲדָמָה.