כבר בשמו מופיע סימן שאלה, כאילו כתב־העת מוקם ומוטל בספק בעת ובעונה אחת.
ננה אריאל, "מניפסטים", הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2018
הדג כיוון גבוה מביצות דקדנטיות אלה, בהן שקעה התרבות העברית, לאותן פסגות בהן ספרות אמיתית נוצרת, למפגש החי בין מילים, למהפכה תרבותית המקימה משוררים וסופרים.
אשר שכטר, nrg מעריב, 8.7.2004
מצאתי שם רוח רעננה. הם לא חוזרים על הידוע; הם מחפשים את הבלתי־ידוע. הם מגיבים כבלתי־צפוי.
נסים קלדרון, מעריב, 11.10.2002
זהו כתב־עת שראוי לתשומת־לב הן בשל תכניו והן בשל המסגרת שהוא פועל בה, באינטרנט.
יורם מלצר, מעריב, 26.7.2002
אם כך, אולי יש בכל זאת שירה. אומנם לא בבתי הקפה, לא על המדפים בחנויות או בבתים, אלא שם, במעמקי הרשת.
דנה וייס, ידיעות אחרונות, 21.9.2001
האתר מעוצב ומתנהל באווירה כבדה, מיושנת מעט, והניחוח הכללי הוא של עשן מקטרות בסלון ספרותי של פעם. הטקסטים בשירים מנוקדים בקפידה, וכל מילה באתר, כל משפט שולי – הוא פנינה לשונית.
אילן יצחייק, ידיעות אחרונות, 15.4.2001
מגזין אינטליגנטי ולא מסחרי שניכרת בו רצינות, אהבה למלה הכתובה וחיפוש דרך.
דָּג־אֲנוֹנִימִי?
