דְּבַר הַדָּג

– נ ס י ו ן   מ ס '   1 :

אנו עומדים בשעריו של חודש שני להשקת דג־אנונימי? ותקווה רבה בלבנו (הוֹ!). לצד עבודה קשה שתוצרתהּ הגליון הנכחי, קצרנו שבחים ו---

– נ ס י ו ן   מ ס '   2 :

לאחר פרסום הגליון הראשון וקצירת השבחים הבלתי־נלאית והקשה מנשוא, עייפנו ולכן---

– נ ס י ו ן   מ ס '   3 :

בחדשו הראשון הציפו את הדג (?) תגובות חיוביות רבות מקוראים־ארעיים ומבקרימשונים, כמו גם השתלחויות חסרות־רסן ופרועות הקוראות להשמדתו המיידית של הדג – מיד, ובדיעבד.

כל אלה שבים ומשכנעים אותנו בנחיצותו של מפעל־תרבות על־ממסדי, אל־ממסדי או תת־ממסדי, אפילו. ועד שימוסד, אם ימוסד, ויהפוך לפוסטר דו־ממדי בחדר השינה של ההורים והסבים, עליכם לכווץ שפתותיכם בתנועת 'פווּ' אשר היא היא, היא זו שתניע את מפרשיה של ספינת הדג שתוּם- הזימים, השטה על מימי רשת המלים העבריות בגאון וללא פחד.

ומהו ה – 'פווּ', אמכך?
קיים חלל־סוחף סביב הגדרת מלה זו, ומרכזו במילון העברי של אבן־שושן, ועלכן:

פוו ש"ע אבסטראקטי־פעיל פוּ פ"ע, לועזי א. מצלול אונומטופאי המבטא פעולה הכרוכה בנשיפה. ב. נשיפה לצורך קירור לטמפרטורה הרצויה. ג. נשיפה לצורך הטסת חֶפֶצְקַל ו/או נייד ממקום למקום. [פוּוֹ, פוּוֶ-]

"הַגְדָּרָה אֵינָה רוּחַ הָעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ צִנּוֹר –" כתב ח. לסקלי. ההגדרה – לעיל, הצינור – אתם בפיתחו. והרוח – אם חלפה לה לרגע, תִּשּׁוֹב שוב בבואכם פה.

"הַקְשָׁבָה / הִיא הַבַּיִת שֶׁהִיא בּוֹנַה לְעַצְמָהּ / בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁבָּנוּ לָה" המשיך המשורר, ומבין רחשי ה'פווּ' ההומים – לנו נותר להקשיב ולבנות.