גנגסטה ראפ (#157)

הָיָה שָׁלֹשׁ וָחֵצִי בַּלַּיְלָה. נָהַגְתִּי בְּגִלּוּפִין.
שׁוֹטֵר עָצַר אוֹתִי וּבִקֵּשׁ לִרְאוֹת רִשְׁיוֹנוֹת.
לֹא הָיָה לִי, כִּי הָיִיתִי בַּת עֶשֶׂר וְהָאוֹטוֹ הָיָה גָּנוּב.
הוּא פָּתַח תַ'בָּגָאז' וּמָצָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גְּרָם הֶרוֹאִין
מֻסְתָּרִים בְּתוֹךְ פִּי הַטַּבַּעַת שֶׁל גֶּבֶר לָבָן בִּשְׁנוֹת
הָאַרְבָּעִים שֶׁלּוֹ, וּבְרֹאשׁוֹ נִקּוּב
קָטן שֶׁל כַּדּוּר. הַשּׁוֹטֵר שָׁלַף אֲזִיקִים,
אָז נָתַתִּי לוֹ שְׁטָר שֶׁל מַאָה דּוֹלָר שֶׁזִּיַּפְתִּי שִׁלְשׁוֹם.
הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר תּוֹדָה וְהוֹסִיף שֶׁלִּילָדִים
מְסֻכָּן לְהִסְתּוֹבֵב בַּלַּיְלָה לְבָד, וְשִׁלַּח אוֹתִי לְשָׁלוֹם.