דְּבַר הַדָּג

שירה לא תבוא אל אדם; אדם יבוא אל שירה. יבוא סתו; יבוא חורף; עונה שאחרי; שלפני – הקור. אבל ימשיך אדם לנבור - - -

זה רגע בו נולדת שירה. התכנסות בין אדם למלה – הרחבה – פניה, הסטה, סטייה, צידוד, ביטול וחיפוש בביטול; ושׁיבה. לא יחל מן ההתחלה, מן אב גדול ואם; מראשית השיר; כי נקודת זמן קטנה, ממנה עוד יצא אדם אל נדודים בין כדורים תועים של שחקן מלים כמוךָ; ויהדף... וינשוב, עד שׂיבה.

וישנם שמבכרים את כל ההדיפה הזו, את כל ההדיפה הזריזה המזורזת הזו, וישנם שעומדים כרוכים אל תרנים מול משבי הסופות רק כדי ליפול אל תוך ריק שכזה המכונה "שִׁירָה".