אתר המשורר הבועט

שלושה בחורים צעירים מאוד, שכותבים שירים ואף מבנים עצמם משוררים, חברו יחדיו להקים את "דג אנונימי" – ירחון חדש ומקוון לשירה עברית צעירה.

לא מדובר בעוד במה פתוחה, המאפשרת פרסום של יצירות פרטיות לכל גולש, אלא בכתב־עת בסגנון הישן, מעידן רבעוני השירה המודפסים של שנות השישים והשבעים. כמותם גם הוא נערך בקפידה, ומפרסם יצירות בעלות ערך אמנותי, שלוקטו בפינצטה.

שלושת המייסדים ממנים את ההרפתקה הספרותית הזו, לפי שעה, מכיסם הפרטי. וזה לא כיס עמוק במיוחד, שכן שלושתם עוד בראשית דרכם: תומר ליכטש, סטודנט לספרות בן 22, עובר לפרנסתו בחנות ספרים; אלעד יעקבי, בן 22, סיים לימודי רפואה בעתודה וכעת מתחיל שנת סטאז', וגלעד מעיין, בן 19, הוא תושב חוזר, העובר בחברת סטארט־אפ בכפר־סבא.

עד כה פרסם "דג אנונימי", שגיליונו הרביעי פורסם ערב החג, יותר מ־200 יצירות, שאליהן נחשפו אלפי גולשים. זו היתה גם המטרה: לשבור את מחסום עותקי הדפוס המוגבלים, ולהפיץ שירה עכשוויות אמיתית, המייצגת את בני־דורם של המייסדים, לקוראים רבים ככל האפשר. כמו תמיד, הסיבה למיזם היא המימסר: לטענת המייסדים, המימסר הספרותי מתעלם בעקביות מפעילותם של יוצרים צעירים, חדשים ומצוינים, ועל כן לא נותרה להם ברירה, אלא לעקוף אותו.

ולגופו של אתר: "דג אנונימי" הוא חידוש בהרבה רמות. טכנולוגית, הוא אמנם מוגבל, אך עיצובו מעולה ואנין, מבנהו טוב, והיצירות שבו איכותיות להפתיע. האתר מעוצב ומתנהל באווירה כבדה, מיושנת מעט, והניחוח הכללי הוא של עשן מקטרות בסלון ספרותי של פעם. הטקסטים בשירים מנוקדים בקפידה, וכל מילה באתר, כל משפט שולי – הוא פנינה לשונית. ציני, אך חביב במיוחד הוא השימוש בציטוטים מתוך מערכונים ותיקים (אפילו של הגששים), משלטים ומודעות רחוב ואפילו מספרי עיון ומחקר שונים – ששילובם כהערות שוליים באתר נותן להם פרשנות שונה ושנונה. בראבו.