אחוות חוסכי השבט

דנה דרויש, בת 27, בוגרת ביה"ס לאמנות "המדרשה", מכללת בית ברל. עבודתה "צער האלים" מוצגת בימים אלה במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.

בעבודתה "צער האלים", מציגה דנה דרויש עוֹלַמוֹפע מטריארכלי אכזר. לאֵם־כּל הגדולה, בת דמותה של ויקטורין מורן הזונה ב"אולימפיה" של מאנֶה,¹ נתינות־לוחמות משובטות הנאבקות ביניהן ללא הרף ומשסות זו בזו כלבי מלחמה. מראיתן של לוחמות אלה דומה לתאורי הוִלקיריות,² בנות האל אודין, מן המיתולוגיות הצפוניות. בקרבות, בהם משוספים גרונות ואיברים נגדמים מגוף, משמשים בערבוביה מין ומוות. למופע האימים חוק על המכתיב את המאורעות: כֹּה ייעשה ובלבד שהקהל יריע. עם הרמת המסך ונתינת האות, נתונות הנשים הלוחמות זו לאלתה של זו, ולשבטם של צופים תאבי בידור. זוהי הצגה שתכליתה היא התגובה לה. תמונה מקאברית אפלה שאנו מביטים בה על כורחנו, על כורחנו מוסיפים ומביטים, ואחרי ככלות הכל, מביטים ונהנים.

העבודה "צער האלים" נעשתה באנימצית מחשב, אולם נבנתה משכבות אינספור שהונחו זו על גב זו כבקולאז' מגזרות נייר, ולבסוף רוקעו לשכבה אחת. פס הקול, מורכב אף הוא מקטעי מוסיקה שנלקחו מיצירות קלאסיות שונות מאד, ביניהן: "מעוף הוִלקיריות" מאת ואגנר, "צער האל" מתוך "רקויאם" מאת מוצארט, "זכרו אותי" ["פקרוני"] מאת אום כולתום.