על עבודותיו של הלל רומן

עם הפתח עמוד זה, עוד בטרם פרש מוחנו את שעל המסך, אנו הלומים. דימויים חושניים ורוויי צבע מצליפים בעינינו בברוטליות מענגת. התמקדות תנסוך בנו תחושה עמומה של הכרות מוקדמת. התמקדות נוספת תחזק את אותה תחושה – אנו מכירים את הדימויים הללו... אנו מכירים אותם היטב ויותר מכך אוהבים אותם, ומעל לכל מורגלים בהם עד זרא. מה מתחולל כאן, אם כן?

הלל רומן, אמן צעיר, בוגר ביה"ס לאמנות "המדרשה", בית ברל, מצייר בצבע שמן על דיקט. בפרט זה גלומה מערכת יחסים שהיא מעקרונותיה המרכזיים של עבודתו. צבע השמן הנושן, המסורתי, מכתיב קצב עבודה איטי מאד ותובע מיומנות, דקדקנות, שקידה. הדיקט הופיע באמנות הישראלית בעיקר בשנות השבעים, ושימש אמנים שדגלו באמנות 'נמוכה', או 'דלות החומר', שנהגו ליצור בחמרים שבנמצא.

הדימויים שמצייר הלל רומן, אף הם מחומרים שבנמצא. רומן בורר ובוחר אותם מתוך אתרי אינטרנט. המודל, הטבע הדומם והנוף מפנים מקומם למנועי החיפוש ולשלל התמונות, המוצעות, תמורת תשלום או בחינם, להורדה או להדפסה, ברזולוציה של 72dpi, בין דפי הרשת.

יחסי הגבוה־נמוך המתקיימים בחומר, קיימים גם כאן. רשת האינטרנט, הפרוצה, הזמינה לכל, שאינה בוחלת בדבר, מספקת דימוי ה'משודרג' לכדי לציור, בן 'האמנויות היפות' (Fine Arts), יצירה יחידאית התלויה על קיר גלריה.

האינטרנט גדוש פריטים האמורים למשוך את תשומת ליבנו ביעילות מירבית. עלינו להתפתות, להציץ, לקנות. הכל מסחרי ומדיד והדימויים מתוכננים בהתאם מלכתחילה. לעומת זאת, עבודת אמנות היא אינה שימושית בהגדרתה, אף כי גם היא מוצגת ולרוב בעלת ערך כספי. המהלך ההופך פרסומת או מוצר צריכה לעבודה בתערוכה הוא אירוני בבסיסו, ומעלה שאלות כגון – מהו הדבר בו אנו מתבוננים? באלו כלים עלינו לשפוט ולהתיחס אליו? האם זוהי יצירת אמנות? האם זהו פוסטר? מה היה יחסנו אליו לו היה תלוי על קיר מרפאת שיניים או בנק? האם מדובר במניפולציה האמורה לרומם את ההמוני, או שמא אחת המהרהרת אודות מקומו של הציור? האם מתערערים ומתבטלים יחסי הגבוה־נמוך, האם החיבור אינו מאוחה והפערים ניכרים, או שמא לפנינו מערך מורכב ודינמי שהאלמנטים שבו משפיעים זה על זה?