שיר טרומְשחרי

זֵכֶר הַשַּׁחַר פּוֹשֵׁט בִּמְרוֹמֵי
וְאַלּוֹן הַכֵּהֶה מִתְחַדֵּד וּבוֹלֵט
וְעָלָיו כִּשְׁבָבִים חֲשׁוּכִים וְזוֹמְרֵי
שִׁירֵי עֶרֶשׂ עֲלֵי הַצּוֹעֶדֶת דּוּמָם.

יָרֵח גּוֹוֵן אֶת פָּנָיו הַשְּׁלֵמִים
בִּשְׁזִיף לֶחָיֵהַ. כּוֹתֵם וְשׁוֹקֵעַ
כְּמוֹת אֲפַרְסֵק בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי
בִּפְקֹעַ רִמּוֹן מְדַנְדֵּן.

אֵפֶר הַלַּיִל צוֹנֵן וְזוֹהֵר.
מַעֲפִיץ הָאַלּוֹן נִיחוֹחוֹת אֲפֵלִים.
זֹאת שׁוֹאֶפֶת צוֹעֶדֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם
וְנֶשֶׁף שְׂפָתֶיהָ מֵקִיץ אֶת שְׁנָתִי.