ניגון אביב

אָבִיב לוֹהֵט פָּרָע אֶת רָאשֵׁי הַנְּעָרוֹת
בְּשַׂחֲקָן עַל הַחוֹף. וְהַיָּם שֶׁצָּפָה דּוּמָה
הֶחְלִיק אֵלָיו תְּמִימוּתָן וּפָלָט
פְּנִינִים שֶׁל חֲלוֹם. חוֹל שְׁהִקְצִיף
בִּשְׂעֲרָן, נִצְנוּץ תִּינוֹקוֹת בַּשָּׁמַיִם,
רוּחוּת מִמִּזְרָח מִלְמְלוּ בִּפְנֵיהֶן וְצָבְעוּ
נְהָרוֹת מְתֻקּוֹת. דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה
לֹא פָּצַע אֶת זִיוָן: הֵן צָחֲקוּ
לְמִלְמוּל הַשָּׁמַיִּם, פָּרְעוּ
שֵֹעֲרָן עִם הָרוּחוּת, שָׁלוּ
תִּינוֹקוֹת מִפְּלוּמַת הַגַּלִּים, וְהִמְשִׁיכוּ
נִגּוּנָן עִם הַחוֹל.