✻

מִיָּד, בְּטֶרֶם שִׁקּוּלִים, הֵחֵלָה הִתְרוֹצְצוּת וּצְעָקוֹת יְלָדִים נִטָּחוֹת בָּרוּחַ. כִּי שְׂרִיד רֹתֶם אֶחָד שֶׁזָּע יוֹתֵר מִכָּרָגִיל צָד אֶת עֵינָיו וְהֵרִיחַ רֵיחוֹת מִמַּעֲרָב, וּבְקְרִיאָה אַחַת רָץ אֶל הַמַּאֲהָל: "אִ־שִׁתֶּה!". לֹא הִתְקַשֵּׁר לְאָמִיר לִשְׁאֹל אִם הַמִּפְעָל שָׁב אִפְשֵׁר אֶת זֶרֶם הַמַּיִם בְּשֹׁקְתָּם, שֶׁיָּדַע כִּי בְרֶבַע לְחָמֵשׁ כְּבָר עֶדְרוֹ מַקִּיף אֶת הַשֹּׁקֶת, אִם תִּנְבַּע, וּלִקְרָאת חֹשֶׁךְ נִתָּק מִנָּהּ מַעֲגָלִית וְזֹרֵם בְּחָזְרוֹ חֹצֶה אֶת הַבִּקְעָה הַרִאשֹׁנָה וְעֹלֶה אֶל הַמַאֲהָל; כִּי אָהַב לָחוּשׁ אֶת הָרוּחַ עֹבֶרֶת בְּגוּפוֹ, וּלְהַקִּיף בְּעֵינָיו אֶת הַבִּקְעָה הַנִּצְפֵּית – הַקָּרְקַע יְדֻעַת הַשִּׁטְפֹנוֹת, קִירוֹת הַסַּחַף הַמַּקִּיפִים אֹתָהּ בֵּיתִיִּים, וְלֹא מִתְנַשְׂאִים לִגְבָהִים, אֶלָּא רַק מַפְרִידִים בֵּינָהּ לְבֵין כָּל אֹתָן גְּבָעוֹת חַסְרוֹת חֵן לִכְאוֹרָה, וְהַנַּחַל (כְּבָר סְתָו) אֵינוֹ חֹמֵר כַּגֵּו, וּמִתְפַּתֵל כְּאֶפְעֶה בְּמַעֲלֵהוּ; "מִנְשָן מִישׁ מֻהֵם" עָנָה לְמַנָּאר, וְיָצָא אֶל הַגִּבְעָה, לְהַבִּיט אִם הִתְכַּנֵּס עֵדֶר אָמִיר עַל הַשֹּׁקֶת אִם לָאו, צַעַד הֲלִיכָה וְצַעַד רִיצָה קַלָּה, בֹּחֵר שְׁלֻחָה וְעֹלֶה, וְהִנֵּה זֶרֶד רֹתֶם שֶׁשָּׂרַד, אֻלַּי מִיֹּבֶש וְאֻלַּי מִרְמֹס הַכְּבָשִׂים, רָטַט בָּרוּחַ יוֹתֵר מִכְּפִי דַּרְכּוֹ, וּמְאַחֲרָיו (הוּא הִבִּיט צְפוֹן מַעֲרָבָה) הָעֲנָנִים כְּבָר חָנוּ עַל הֶהָרִים. שְׁרִירָיו, בְּרוּצוֹ מַטָּה, נִשְׁעָן עַל הָרוּחַ הַחֲזָקָה מִכָּל בָּדָיו וְעוֹרוֹ, בִּתְעוּפָה שֶׁבֵּין כָּל מַהֲלֻמַת צַעַד לְעֹקַבְתָהּ, רָטְטוּ בְּתֵאוּם מַפְלִיא, שֶׁכֵּן מַכִּירִים הֵם זֶה אֶת זֶה מִּיּוֹם הִוָּלְדָם. בְּזָוִית עֵינוֹ רָאָה קְבוּצַת מְטַיְּלִים מְאֻבָּקִים מַעֲבִירִים אֲבָנִים בְּזוֹ אַחַר זוֹ לִכְדֵי בָּמָה גְּבוֹהָה. גַּם שָׁם צַעֲקוֹת יְלָדִים, אַךְ בַּמַאֲהָל מִשֶּׁשָמְעוּ צַעֲקָתוֹ כְּבָר הֵחֵלוּ לִמְתֹחַ יְרִיעוֹת עַל קֻבִּיּוֹת הֶחָצִיר, לִסְגֹּר אֶת מְנוֹעַ הַטֶּנְדֶר שֶׁטֶרֶם הֻשְׁלַם תִּקּוּנוֹ, לִפְתֹחַ אֶת הַדְּוָדִים; וְכָל הַתְּכוּנָה בְּתֵאוּם פֻּלְחָנִי, לְאֵל גֶּשֶׁם שֶׁטֶּרֶם הֻגְדַּר. בְּהַגִּיעוֹ לֹא זִהָה אֶת בְּנוֹ בֵּין הָרָאשִׁים הַשְּׁחוֹרִים, הַקְּטַנִים, שֶׁטָּרְחוּ סְבִיב הַיְּרִיעוֹת, שְׂמֵחִים כִּי בִיְכָלְתָּם לְהוֹעִיל. "סָמִיר!" קָרָא, וּפַחַד מִיָּד נִמְזַג בְּדָמוֹ שֶׁכֵּן נָהַג סָמִיר לְטָיֵּל בַּעֲרוּץ הַנַּחַל, שֶׁכֵּן אָהַב אֶת עֲרוּץ הַנַּחַל אֲשֶׁר מְעַל הַמַּאֲהָל, וּוַדַּאי לֹא מַרְגִּישׁ אֶת סַכָּנַת הַשִׁטָּפוֹן הַקָּרֵב. אֹתָה שָׁעָה יָשַׁן סָמִיר בֵּין שְׂמִיכוֹתָיו, מְכֻסֶּה כֻּלֹּה וְאִבְּרָהִים כְּבָר רָץ אֶל הַנַּחַל וְקוֹרֵא, וּקְרִיאוֹתָיו נִטְמָעוֹת בְּהֵדָן וְרַגְלָיו נִמְהָרוֹת רוֹעֲדוֹת מַכִּירוֹת אֶת הַנַּחַל הֵיטֵב וְכָל אֶשֶׁד שֶׁעָבַר מָחָה הַבָּעָה מִּפָּנָיו. בָּבִּקְעָה הַמֻּסְתֶּרֶת פָּרְשׂוּ הַמְּטַיְּלִים יְרִיעַת נַיְלוֹן בֵּין שְׁנֵי גַּלֵי הַאֲבָנִים, וּפָנוּ לְבִּשׁוּלֵיהֶם, עֲשָׁנָם מִתָּמֵר וְנִבְלָע בָּעֲנָנִים. אִבְּרָהִים מִהֵר וְעָלָה, וּכְבָר הִגִּיעַ לָאֲשָׁדוֹת הַגְּבוֹהִים, שֶׁטִפּוּס צָרִיך לָהֵם, וְלֹא יָדַע עַד אָן הִרְחִיק בְּנוֹ שֶׁכֵּן אֵין עוֹנֶה לִקְרִיאוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁאֶשֶׁד זֶה הַנִצָּב לְפָנָיו אֵינוֹ הָאֶשֶׁד הָרִאשׁוֹן בָּאֲשָׁדוֹת הַגְּבוֹהִים. אִבְּרָהִים מַבִּיט אַחֲרָיו לִרְאוֹת הַכְּבָר טִפּסוּ רַגְלָיו מִבְּלִי מֵשִׂים, וּנְקוּדוֹת זֹהַר פּוֹעֲמוֹת. לְפָנָיו – קִירֵי הֶעָרוּץ תַּחַת שָׁמַיִם אָחִידִים, אֲפֹרִים. תַּחַת שָׁמַיִם רֵיקִים, הַנַּחַל זָר.