✻

קוֹלוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל וַרְדִּימוֹן מַגִּיעַ לְאָזְנַי
אֲנִי מִתְחַקָּה אֲחָרָיו, מְצִיצָה
עֵינַי, מִבַּעַד לַאֲדִישׁוּת פָּנַי, לוֹטְפוֹת אֶת גּוּפוֹ הַדָּקֵיק
שְׂפָתַי נָעוֹת כְּהֶרְגֵּלָן, רַק רֶטֶט קַל
מֵעִיד בָּהֶן שֶׁהָיוּ רוֹצוֹת לִקְרֹב אֶל הָעוֹר הֶחָלָק
אֶצְבְּעוֹתַי נִקְמָצוֹת לְאֶגְרוֹף, מִתְאַוּוֹת
לָחוּשׁ אֶת מַגַּע הַשְּׂעָרוֹת הָרַכּוֹת
אֲנִי רוֹצָה לַעֲטֹף אוֹתָהּ אֵלַי
לָחוּשׁ אֶת הֶבֶל פִּיהָ עַל צַוָּארִי
אַךְ אִם אֶעֱשֶׂה זֹאת מַה יַּגִּידוּ הָאֲנָשִׁים
וּמַה יַּעֲבֹר בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל וַרְדִּימוֹן.