ראובן ויטנברג/פרק 2: חזיון ומציאות
|
|
מִמְּרוֹמֵי הַחֶדֶר נִבָּטוֹת אֵלַי
דְּמֻיּוֹת דְּהוּיוֹת אַךְ נִזְעָמוֹת
שֶׁל כָּל הַמֵּתִים שֶׁנִבְלְעוּ
בָּאֲדָמָה הַזּוֹ
הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִנָּתֵק מְהַתִּקְרָה
הֵם מְבַעְבְּעִים בְּמַיִם צְלוּלִים
רַק יְדֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֵם נִשְׁלָחִים לְעֶבְרִי
בִּתְנוּעוֹת שֶׁל תַּרְעֹמֶת כְּלַפֵּי גּוֹרָלָם
וְרָצוֹן עָז בְּמַגָּע
יֵשׁ שָׁם זְקֵנָה בִּגְלִימָה אֲדֻמָּה
וְקִלְשׁוֹן בְּיָדָהּ
וִילָדִים בְּחֻלְצוֹת פִּשְׁתָּן פִּרְחוֹנִיּוֹת
חוֹמְצִים פָּנִים
אִישׁ אֶחָד מַתְרֶה בִּי בְּאֶצְבָּעוֹ
רוֹכֵן כְּלַפֵּי מַטָּה, גּוֹחֵן בְּתוֹךְ לִבְנַת חוֹמָה
חֶלְקָם כִּמְעַט פּוֹרְצִים מִבַּעַד לַאֲגַם הַמַּרְאָה
מַחֲרִים, נֶהְדָּפִים קָדִימָה,
אֲבָל זוֹ לָזוֹ וְאֶל הָאֲדָמָה
רַגְלֵיהֶם כְּבוּלוֹת. |
