ראובן ויטנברג/פרק 4: המתים הרבים של היהודים – "מה פשר השתיקה הזו?"
|
|
הֵם לֹא סוֹלְחִים
כִּי גַּם לוּ הָיוּ רוֹצִים
לֹא הָיוּ יְכוֹלִים
הֵם לֹא סוֹלְחִים
הֵם לֹא כּוֹעֲסִים
כִּי גַּם לוּ הָיוּ רוֹצִים
לֹא הָיוּ יְכוֹלִים
הֵם לֹא סוֹלְחִים
הֵם לֹא אוֹהֲבִים הֵם לֹא אֲשֵׁמִים, לֹא מַאֲשִׁימִים
הֵם לֹא שׂוֹנְאִים וְהֵם לֹא אֲשֵׁמִים
הֵם אֲפִלּוּ לֹא מַאֲשִׁימִים:
הֵם הַמֵּתִים הָרַבִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים.
דְּמֵי אַחַי זוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה;
דְּמֵי אַחַי זוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה;
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ?
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ? כֵּיצָד?
זְעָקָה נוֹאָשָׁה הִיא זוֹ הַזְּעָקָה —
זְעָקָה שֶׁלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בָּהּ הוֹעִיל,
אֲבָל – כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ?
כֵּיצָד אֶחֱרַשׁ. כֵּיצָד?
"לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים?" אֲנִי שׁוֹאֵל.
לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים.
לָמָּה, אַתֶּם, שׁוֹתְקִים.
הַקְּבָרוֹת הַדּוֹמְמִים שֶׁל הַיְּהוּדִים.
לֹא דּוֹמְעִים, לֹא זוֹעֲקִים —
פָּשׁוּט דּוֹמְמִים.
רֶגַע אַחֲרֵי.
רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ שְׁלָדִים מְהַלְּכִים
רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ גּוּפוֹת שְׁמוּטוֹת
מֻכִּים וַחֲבוּלִים
בִּדְוָיָם שֶׁאַף אֵין בְּכֹחוֹ שֶׁל אֵינְקֵץ לְרַפֵּא!
מְחוֹרְרֵי קְלִיעִים שֶׁל נְבָלִים גֶּרְמָנִים
נִרְדָּפִים וּדְרוּסִים
בְּזוּיִים וּמֻשְׁפָּלִים
מֻכִּים וַחֲבוּלִים
בִּדְוָיָם שֶׁאַף אֵין בְּכֹחוֹ שֶׁל אֵינְקֵץ לְרַפֵּא.
רֶגַע אַחֲרֵי,
הַבָּנִים הַיַּקִּירִים שֶׁל אֱלֹהִים
מֵתִים, בַּאֲלָפִים
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַיְּהוּדִי שֶׁל מַיְנְץ
הִיא מָגֶנְצָא. |
