 דג־אנונימי? – כתב־עת מקוון לשירה / גליון 20 – אוגוסט 2002 anonymousfish.com אלי אשד — שירת המדע הבדיוני |
שירת המדע הבדיוניעל נגיעות המדע הבדיוני בשירת העולם ובשירה העברית חלק א': שירת המדע הבדיוני מן עולםבספרות המדע הבדיוני יש לשירה מקום משני ביותר. הצורות הספרותיות הדומיננטיות במד"ב הם הסיפור או הרומאן, ובכל זאת, מדי פעם, ישנם סופרים השולחים ידם בשירה אם כי מה שמופק הוא בדרך כלל משני: חמשירים הומוריסטיים בנושאי מד"ב ושירים עבור כנסי מד"ב (הנקראים Filk-Songs) ועוסקים בסיפרֵי (ולעתים גם בסוֹפרי) מד"ב ידועים. השירה והפואמה מזוהות, בדרך כלל, עם תחום הפנטסיה שהקשר בינו לבין השירה נראה "טבעי" יותר (ר' השירים הרבים ביצירותיו של טולקין) מאשר ביצירות מד"ב. בשנים האחרונות שירת המד"ב הולכת ומתפתחת, ובאופן קבוע מופיעה במגזינים ובאנתולוגיות מד"ב, אם כי ככל סוגי השירה, אין לה קהל רב. כמו כן, ישנו כיום פרס מיוחד לשירי מד"ב – פרס Rhysling ע"ש המשורר העיוור בסיפורו של רוברט היינלין, "הגבעות הירוקות של הארץ". אנו מוצאים מוטיבים ברורים של מד"ב לאורך מסורת השירה לדורותיה. כך למשל בשנת 1817, מתרחש בשויצריה מפגש בין המשורר שֶׁלי ורעייתו, מֶרי שֶׁלי, לבין המשורר הבריטי המפורסם לורד ביירון, מפגש שבעקבותיו תכתוב מרי שלי מה שנחשב לרומן המד"ב הראשון, "פרנקנשטיין", וביירון יחבר פואמה, בשם Darkness, שהיא למעשה מד"ב טהור. בפואמה מתאר ביירון את כדור הארץ כלאחר חלום בלהות חזון של חורבן העולם וכלל המין האנושי במה שניראה כאסון קוסמי. להלן השורות הראשונות של הפואמה הנותנות לנו רושם ברור ביותר של אופיה המדעי־בדיוני:
בהמשך הפואמה מתאר ביירון עולם שחרב לאחר שהמין האנושי חזר לברבריזם, אוכלוסיות שלמות גוועות ברעב ושני האנשים האחרונים ששרדו מתים מפחד לאחר שהם פוגשים זה את זה ומופתעים לגלות שהם אינם האדם האחרון. בכך יש את אחד הביטויים הראשונים בספרות של נושא "האדם האחרון על כדור הארץ". בנוסף לכך כתב ביירון מחזה שירי על קין, הרוצח הראשון, שבמהלכו נערך לקין סיור מודרך בידי השטן ברחבי היקום והוא פוגש עולמות וגזעים שונים שהתקיימו לפני המין האנושי ושהושמדו בידי האל כניסויים לא מוצלחים, דבר המשכנעו למרוד באל מחזה שזכה להצלחה עצומה ובין השאר תורגם לעברית בידי דוד פרישמן שהושפע ממנו מאוד. אחרי ביירון הופיעו משוררים ידועים שחיברו יצירות מד"ב ובראשם המשורר והסופר הידוע אדגר אלן פו. יש הרואים בו את אבי ספרות המד"ב (בוודאי שבארה"ב) אם כי עיקר יצירתו המד"בית היא בסיפורים, לא בשירים. אך ישנם מספר שירים כמו "העיר במצולות" שמעוררים אלמנטים חזקים של פנטסיה. בשנות השלושים של המאה ה־20 הרבו סופרי הפנטסיה והאימה ה. פ. לובקראפט (יוצר סיפורי האימה של מיתוס "קְתוּלוּ") ורוברט הווארד (מחבר סיפורי "קונאן הברברי") לכתוב בצד סיפוריהם המפחידים והאכזריים גם שירה פנטסטית, כשהם מחקים את ידידם המשורר, שהתפרסם מאוד בסיפורי אימה שלו, קלרק אשטון סמית, ששירתו נחשבת כיום כמודל לפואמות בתחום הפנטסיה והאימה. משוררים שונים מאז חיברו שירים ופואמות שיש בהם אלמנטים ברורים של מד"ב. מן המפורסמות היא יצירה שזכתה בלא פחות מפרס הנובל לספרות (!), היא פואמת הענק של הסופר השוודי הארי מרטינסון, "אניארה" (1956). יצירה אפית זו מספרת על מסעה של "ספינת דורות" שיוצאת עם שרידי המין האנושי מכדור הארץ החרב אל כוכב אחר שבו יוכל המין האנושי לפרוח מחדש. הפואמה מעמידה את הערכים האנושיים הנצחיים כנגד הטכנולוגיה הלא אנושית בספינת הדורות כפי שהיא מתגלמת במחשב הספינה. פואמה זו שימשה כבסיס לאופרה ב־1959 וב־1974 והיוותה את הבסיס לזכיתו של מרטינסון בפרס נובל לספרות. ניתן להשיג אותה גם באנגלית (אם כי טרם הצלחתי לעשות זאת). "אניארה" הוכיחה שאפשר ליצור גם יצירות מופת של שירת מד"ב. לאורך השנים סופרים רבים וידועים של מד"ב חיברו גם הם שירים ופואמות מסוגים שונים אם כי תמיד כלא־יותר מתחביב צדדי. סופרים כאסימוב (שאהב לכתוב חמשירים) היינלין (הנזכר לעיל, "בגבעות הירוקות של הארץ"), רי ברדבורי, פול אנדרסון, בריאן אולדיס, תומס דיש, אורסולה לה גויין, ג'ו הלדמן, מיכאל בישוף, והרשימה מתארכת כמעט עד בלי סוף ובמיוחד אם נזכור את כל השירים וה'פילקים' שסופרים שונים חיברו עבור כנסי המד"ב השונים. חלק ב': שירת המדע הבדיוני העבריתגם בספרות העברית, הספרות העניה ביותר בתחום המד"ב ובעיקר ביצירות המד"ב האיכותיות, אפשר למצוא מספר משוררים ידועים שהשתמשו במוטיבים של מד"ב ביצירתם. בימי הביניים אנחנו יכולים למצוא משוררים כעמנואל הרומי שכתב פואמות על מסע אל העולם שלאחר המוות ועל מפגשים עם מתים ידועי שֵם. היו בימי הביניים מספר משוררים עבריים שהתעניינו באסטרונומיה דוגמת שלמה אבן גבירול, שבפואמה "כתר מלכות" השתמש רבות במוטיבים אסטרונומיים על הדרך בה היה בנוי, לדעתו, היקום לצד מוטבים חזקים של מיסטיקה וקבלה (על גבירול נוצרו אגדות שיצר גולם נקבה אולם עניין זה למרבית הצער אינו משתקף כלל ביצירתו ...). והמשורר אברהם אבן עזרא (אסטרונום במקצועו) כתב מקאמה (סיפור בחרוזים) בשם "חי בן מקיץ" על מסע לעולמות אחרים במערכת השמש ועל המפגשים עם תושביהם. אבל שירת מד"ב של ממש ובשפה העברית מתחילה עם המשורר העברי הידוע בן המאה ה־19, י. ל. גורדון (יל"ג). כיום ידוע יל"ג בעיקר בזכות הפואמות הסאטיריות והתנ"כיות־היסטוריות שחיבר. אבל הוא גם כתב פואמת מד"ב־טהור על מסע לירח. הפואמה "בירח בלילה" נכתבה בשנים 1878–1882 ומתארת שני מסעות מוצלחים של הדובר בשיר אל הירח וניסיון שלישי (לא מוצלח) לעלות אליו בכדור פורח ("מגדל באוויר פורח") ממולא בקיטור. בפואמה מסופר על שאיפתו של הדובר לעלות לירח; המסע הראשון של המשורר לירח נעשה ב"רכב אש":
לעומת המתחולל על הארץ שבה בני האדם נלחמים "על כל גוש עפר ישפכו דם כמים" הרי כאן על הירח:
גורדון ממשיך:
המשורר ממשיך ושומע מפי המלאך זגזאל על תכלית הירח, וזה מדווח לו כי על הירח נמצא בית המלאכה של הצייר "צור העולמים" שבו הוא כותב את כל המעשים הנעשים בארץ. הכותב מורד בחזרה אל הארץ אך אינו יכול לשכוח את מסעו לירח והוא נחוש בדעתו לחזור לשם. הוא בונה לעצמו "מגדל פורח באויר" (כדור פורח מלא קיטור) אך זה נופל והמספֵּר כמעט וטובע בים. לבסוף, לאחר שהפך לעשיר גדול, הוא חוזר לירח ואז מועלה לשמים בעזרת גל חנופה ו"ליקוקים" מסביבו. שם הוא פוגש שוב את המלאך, וזה מראה לו בלוחות את הנעשה על הארץ ואת כל הסיאוב שבה, ומסתבר לו שהרקבון מגיע אפילו עד השמים ו"מגודל הכאב מרב הקרץ, נפלתי רגע משמים ארץ". פואמת המד"ב של יל"ג, אם כן, היא בראש ובראשונה ביקורת חברתית. בכל אופן, במשך זמן רב היא נשארה כמעט יחידה במינה. מהמשוררים העבריים החשובים ביותר בשנות ה־30 היו זלמן שניאור ויעקב כהן. שבין שנות ה־20 לשנות ה־50 נחשבו השניים למשוררים העבריים החשובים ביותר לאחר ביאליק וטשרניחובסקי, אולם היום הם נשכחו לחלוטין וגם באוניברסיטאות, ואין מלמדים אותם יותר. ביצירת שניהם ישנו מקום מרכזי למוטיבים של מד"ב, אם כי באופן פרדוקסלי, המוטיבים של שניהם וגישתם הכללית היא הפוכה ומנוגדת. שניאור הושפע מאוד מיצירתו של לורד ביירון ובעיקר משירו הנזכר לעיל Darkness; ביצירותיו השיריות הוא מתאר מצד אחד את מאבקו של האדם בכוחות הטבע (מאבק ממנו יוצא האדם כמנצח וכשליט) אבל אז ממשיך שניאור ומתאר בשירתו חזון מקפיא "דם של חורבן המין האנושי". הנה, למשל, קטע משירו "חזון הבריאה":
פואמה זו, הנראית היום מודרנית מבחינת נושאה ה"אקולוגי", נכתבה עוד ב־1910. הפואמה ממשיכה ומתארת את ניצחון הטבע על מעשה ידי האדם. שניאור המשיך וחיבר עוד פואמות נוספות על החורבן הצפוי למין האנושי שהידועה בהם היא "ימי הביניים המתקרבים", בה תיאר בשנת 1912 מלחמה איומה המשמידה את המין האנושי. בפואמה "האחרון" חוזר שניאור לנושאו של ביירון ומתאר עולם שקופא בתקופת קרח חדשה. בשיר יש תיאור חי כיצד האסקימואים עוברים במיזחלותיהם על הקרח לכרתים ולסיציליה. לבסוף משמיד הקרח את התרבות ואת המין האנושי ונותר רק אדם אחד; הפואמה מסיימת בתיאור גויעתו האיטית, בקור. שניאור היה פסימיסט שיצירתו השירית מתמקדת בתיאור העתיד השחור הצפוי למין האנושי, ובפואמה אחרי פואמה המציא סוף שונה ומקפיא דם יותר מקודמו עבור המין האנושי האומלל. יעקב כהן, לעומתו, היה אופטימיסט שהנושא המרכזי ביצירתו הוא רעיון חיי האלמוות, אותם ישיג המין האנושי בסופו של דבר. הוא כתב אפוס שלם בפרוזה שירית בשם "אריאל", בו תיאר את מסעותיו של "נביא" המטיף לרעיון חיי האלמוות, אותם יכול כל אחד להשיג. בדרכו הוא נתקל בלעג ובזלזול אך לבסוף משתלט חזונו על המין האנושי שאכן מוצא לבסוף, באמצעות המדע, את האלמוות, ויוצא לכבוש את הכוכבים. יש דמיון מסוים בין התורה של האלמוות לה מטיף אריאל באפוס זה ובין כת ה־Physical Immortality, אך האפוס של כהן נכתב בשנות ה־20, הרבה לפני שמישהו חלם על אידיאולוגיה זו. כהן המשיך לדון בנושא האלמוות ביצירותיו האחרות דוגמת "עוף החול", ובעיקר במחזה "בְּלוּז" שהוא לדעתי אחד ממעט יצירות המד"ב החשובות בשפה העברית. המחזה, המבוסס על אגדה תלמודית, הוא על העיר לוּז, עיר בני אלמוות. המחזה מתאר כיצד איש קצר ימים מתרבותנו מגלה את עיר בני האלמוות שבה לעולם אין שינוי ומציע לאנשיה את החידושים של העולם הרחב. בין בני העיר נפתח ויכוח עקרוני האם לפתוח עצמם לפני העולם הרחב וחידושיו ובכך לפתוח את עצמם גם לסבל ולאימה שהם גורלו של האדם המודרני, אך גם לדינאמיות ולעושר של הקידמה או לשמור על השקט, על השלוה ועל הסטאטיות של חיי האלמוות הניסתרים מפני העולם המודרני? הפיתרון הניתן במחזה הוא של פתיחת העיר לפני העולם המודרני ובתמורה – נתינת חיי האלמוות לכלל המין האנושי, דבר שבו רואה כהן את הפתרון לכל חליי העולם המודרני. כהן ושניאור הם כמעט יחידים בתקופתם בבחינת מרכזיות של מוטיבים של מד"ב ביצירתם. לאחר מכן קמו עוד שני משוררים שלמדע בידיוני יש חשיבות רבה ביצירתם ובכך הם יוצאי דופן בשירה העברית המודרנית. משוררים כנתן אלתרמן, שחיבר מחזה של מדע בדיוני בשם "משפט פיתגורס" על מחשב אינטיליגנטי שמנסה להבין את ערכיו של האדם, ודוד אבידן, אדם שיצר דרך כתביו אידיאולוגיה שלמה של מד"ב ואף ביים והפיק סרט מד"ב – "שדר מן העתיד". כדאי לציין שעורך ומבקר השירה החשוב, גבריאל מוקד, גילה בתקופה מסויימת עניין רב במד"ב וכתב מאמר חשוב בנושא (על ספרות הדמיון המדעי, מאזניים אוק' 1967 [חלק א']; נוב' 1967 [חלק ב']); ביצירתו של מוקד (ווריאציות – פרוזה נסיונית) ניכרת השפעת הספרות המדע הבדיוני, אם כי לא ישירות על התוכן, אלא על מוטיבים אחדים ודרכי התייחסות שונות. וכך גם המשורר והמבקר אורציון ברתנא שחיבר סיפורי פנטסיה ומעין מד"ב בקבצים כמו "שריפות" אך לא ניתן למצוא אלמנטים של מד"ב ביצירותיו הפואטיות. וכך גם לגבי המשורר אורי ברנשטיין, חובב מד"ב שהיה עורך המד"ב של הוצאת 'עם עובד', אך ביצירתו השירית אינו עוסק בנושאים אלה. בכל זאת ניתן למצוא כמה וכמה משוררים בודדים בשירה העברית שביצירותיהם יש אלמנטים מדעיים ומד"ביים ונזכיר אותם כאן בקצרה, אם כי כל אחד מהם ראוי לסקירה מפורטת יותר שניתן להם בהזדמנות אחרת: אלמנטים של מד"ב ניתן למצוא בשירתו של המדען המשורר אבנר טריינין, שחיבר שירים על מדענים קדומים כמו ליאונרדו דה וינצ'י, דוגמת התיחסויות לעולמות־מקבילים. המשורר בנימין גלאי חיבר בזמנו מספר שירים העוסקים בקוסמוס. אלמנטים כאלה ניתן למצוא פה ושם ביצירותיהם של משוררים אחרים שעסקו במדע כמו דן פגיס וצבי עצמון (מדען במקצועו), אך שום דבר חשוב ומרעיש באמת. ניתן להזכיר את רחל חלפי שברבים משיריה ישנה התייחסות לאלמנטים מדעיים וגם מדעיים־בדיוניים וכך גם אצל מאיה בז'ראנו שביצירותיה ניכר עניין רב בנושאים מדעיים שונים. אך יותר מכל ניכרים אלמנטים של מד"ב אצל משורר מקבוצת 'עמדה' – עמוס אדלהייט – שפירסם כמה וכמה שירים שיש בהם אלמנטים ברורים של מד"ב וגם פירסם מעין סיפור מד"ב ושירים בכתב העת "עכשיו"; כמו גם ביצירתו השירית של שלמה שובל שחיבר קטעים קצרים של פרוזה־שירית בספרו "ארצות השמיים", שהם למעשה סיפורי מד"ב קצרצרים ואפקטיביים מאוד באווירה שהם מטילים על הקורא. אך כנראה שהיצירה המדב"ית השירית החשובה ביותר בשירה העברית עומדת להופיע בקרוב. המשורר אשר רייך עומד לפרסם בקרוב קובץ שירים ופואמות שכולם יעסקו בנושאי מד"ב. אנו מחכים לקובץ זה בקוצר רוח. קישורים לעיון נוסף בנושא שירת המדע בדיוני:
|
/שירת המדע הבדיוני