מכתבים למערכת

בתור קוראת נאמנה ומתמידה של כתב העת, לקחתי על עצמי את האחריות למשאל מספר שאלות רלבנטיות, שטרם נשאלו עד כה, כמדומני.

ובכן, למן הגליון הראשון של הדג, שמחתי על הכוונות שבהצהרת פרסום חודשי של אמן/ית מלווה. אין דבר מוסיף מכך. כתב העת מקבל הן נפח והן נופך מקסימלי של תרבותיות וחופש ביטוי. הצבת יצירות אמן מלווה, מעשירה את שוליו של הגיליון ויוצרת התייחסות נוספת משמעותית של הקורא הנאמן לאמנות באשר היא אמנות.

א ב ל (שהוא לא מן הנמנע, שהרי אחרת לא הייתי נגשת לכתיבת מכתב זה ולא מצהירה בפתחו על כוונותיי למשאל מספר שאלות) — ראשית, מזה זמן נתונים געגועיי לאותם אמנים מלווים, אשר פארו את גליונות הדג והעניקו לו את מידת הגיוון והמיוחדות הראויים לו. על אף חיבתי הרבה לתצלומי סטילס, חסר אותו גיוון של עבודות שאפיין את הגליונות הראשונים. גליון 15 היה הגליון אשר סיפק בפעם האחרונה נימת גיוון מקורית. שנית, עיינתי להנאתי הרבה באנתולוגית הדג? המודפסת (אני תוהה אם זהו המקום להביע את הערכתי מלאת התשבחות לכלל העושים במלאכה) ולתדהמתי, גיליתי שפסחתם על קיבוץ דומה של האמנים המלווים, לצידם של שירי האנתולוגיה.

על כל אלה, תמיהתי השלוחה.