✻

סָחַבְתִּי עָנָף
הוּא אָמַר לִי
"אֲנִי עָנָף נִסְחָב"
אֲנִי סָחַבְתִּי עָנָף
מְדַבֵּר
וְלֹא עָלְתָה בִּי הַתְּמִיהַהּ
כְּבָר הִבְחַנְתִּי
בְּמִלִּים עִבְרִיוֹת הַיּוֹצְאוֹת
מִפִּי בַּקְבּוּק
כְּבָר הֻפְתַּעֲתִי לְגַלּוֹת
שְׁיֵירֵי שָׂפָה
בֵּין צִפּוֹרְנָי אַשֶׁר
גֵּרְדוּ תְּקָרוֹת שְׁמֵימִיוֹת
אֵין הַפְתָּעָה בְּנִסָיוֹן שִׂיחָה
שֶׁל עָנָף נִסְחָב
אַחֲרֵי שָׁעוֹן מְעוֹרֵר
שֶׁמְדַבֵּר בַּשָּׂפָה שֶׁלִי – הוּא מֵעִיר אוֹתִי,
אֲנִי עֵרָה
וְסוֹחֶבֶת עָנָף הַמְּדֻבָּב
עַל יְדֵי עַצְמוֹ. כְּשֶׁאֲנִי עֵרָה אֲנִי
סוֹחֶבֶת מָשְׁהוּ
שֶׁסָּחַב אוֹתִי בִּשְׁנָתִי.