בְּרֵאשִׁית כְּמוֹ בָּאַחֲרִית: תֹּהוּ אָפֵל דּוּמָה.
יַם צִלְלֵי הָעֲצָמִים. הָאֶפְשָׁר נָם וְאֵינוֹ זָע.
מִלָּה תָּנוּעַ רִאשׁוֹנָה
חֵץ מִקֶּשֶׁת דּוּמִיָּה.
מוֹתַחַת דֹּק שָׁקוּף
עַל כְּרֵסוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ,
עַל רְמָשִׂים שֶׁל גַּעְגּוּעַ,
עַל צוּפִית בְּמַעֲבֵה הַפִיקוּס,
עַל יַעֲרוֹת הַדְּבַשׁ וּרְקִיעֵי הַמַּיִם.
מְאַחָה אֶת שְׂפוֹת הָאֲפֵלָה.
כְּמוֹ מַרְאָה אוֹ אַהֲבָה הַמִּלָּה
מֻרְגֶּשֶׁת רַק כְּשֶׁהִיא נִשְׁבֶּרֶת.
דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁל שַׁחַר,
מְבַתֵּר אוֹתָנוּ: דּוּמָה וַאֲדָמָה.
הַשָּׁמַיִם תְּהוֹם לְרַגְלֵינוּ.
זוֹלְלֵי הָרִמּוֹן שָׁבִים אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה
רַק לַחֲצָאִין וְלִמְקֻטָּעִין. הָאוֹר בָּא אַחֲרוֹן
שׁוֹקֵעַ, מַזְהִיר לְעֵת עֶרֶב גַּרְגִּירֵי אַרְגָּמָן
בְּכוֹס כֶּסֶף מוּפֶזֶת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
