זמן מידָאס

בֵּין גֶּרַנְיוּם מְחֻסְפָּס לְיַסְמִין שָׁקוּף הוּא כּוֹבֵל אֶת יָדֶיהָ. עֵינֶיהָ נִפְעָרוֹת. מִטַּת הַבַּרְזֶל מְסֹרֶגֶת בְּקֶשֶׁת מִצַּד הָרַגְלַיִם וּמִצַּד הָרֹאשׁ. רֹאשָׁהּ בֵּין יָדָיו מַנְדַּרְלָה שֶׁוְּרִידִים כְּחֻלִים פּוֹעֲמִים בְּתוֹכָהּ. הוּא לֹא רוֹצֶה לְהַמְתִּין. נִשְׁעָן על קֶשֶׁת הַבַּרְזֶל הוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת עַצְמוֹ שׁוֹקֵעַ בְּתוֹכָהּ. אֲבָל עַל הָאֵימָה שֶׁלָּהּ לִגְבֹּר לִפְנֵי שֶׁיַּחְדֹּר אֱלֶיהָ. וְהוּא מְמַלֵּא אוֹתָהּ: שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת הוּא תּוֹחֵב בְּפִיהָ, הֵן יְבֵשׁוֹת וְהוּא רוֹצֶה שֶׁתַּרְטִיב אוֹתָן. אֹרֶך אֶצְבְּעוֹתָיו עַל אֹרֶךְ לְשׁוֹנָהּ. הוּא סוֹתֵר אֶת הִתְפַּתְלֻיּוֹת הַפֶּה אֶת יְנִיקוֹתָיו הַמְּנַסּוֹת לִגְבֹּר עַל כֹּחַ הָעֲצָמוֹת הַזָּרוֹת. הוּא מַגִּיעַ לִגְרוֹנָהּ וְהִיא נֶחְנֶקֶת. נֶעֱלֶבֶת. גּוּף־הַחַיָּה שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה הוּא אוֹמֵר וְלֹא מַרְפֶּה. שִׂנְאָה נִצֶּתֶת בְּעֵינֶיהָ. חָשַבְתְּ שֶׁיִּהְיֶה זֶה לְרוּחֵךְ. וּבְכֵן, לֹא. לְפָחוֹת עֲדַיִן לֹא.
אֲבָל הוּא מְהַסֵּס,
הַכָּרַת תּוֹדָה חוֹבֶקֶת אֶת שְׁנֵיהֶם.

הוּא מְנַשֵּׁק אוֹתָהּ עַל פִּיהָ. כְּמוֹ הַזּוֹנוֹת הֵיא מְסָרֶבֶת. הָיִיתְ רוֹצָה שֶׁנִּתְנַשֵּׁק רַק בַּסּוֹף, כְּשֶׁאַכִּיר לָךְ תּוֹדָה. הוּא לֹא מַרְפֶּה. הִיא נְסוֹגָה – לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם דּוֹבְרוֹת בְּשָׁפָה הַקְּרוֹבָה לְקֶשֶׁב וְיִרְאָה. וְהוּא נִתָּק – אִשָּׁה זָרָה נִצֶּבֶת בֵּינֵיהֶם וְהוּא רוֹצֶה לְהַכְאִיב לָהּ עַד שֶׁתִּצְעַק שֶׁזּוֹ הִיא. שֶׁתּוֹדֶה. שֶׁתִּשָׁבֵר. שֶׁלֹּא יִוָּתֵר דָּבָר פְּרָט לִתְלוּתֵך בִּי – וּמַחְשָׁבָה לֹא תֶחְצֶה אוֹתָך מִבְּלִי שֶׁאֶהְיֶה הָרִאשׁוֹן לְאַיֵּת אֶת רְצוֹנֵך.

הוּא הוֹפֵך אוֹתָהּ עַל הַבֶּטֶן. אוֹסֵר עַלֶיהָ לָנוּעַ, פִּרְקֵי יָדֶיהָ נִלְחָצִים מִסִּבּוּב הַכְּבָלִים, כָּפּוֹתֶיהָ מִתְרוֹמְמוֹת, לְרֶגַע כְּמִתְחַנְּנוֹת, וּמִיָּד תּוֹפְשׂוֹת בְּקֶשֶׁת הַבַּרְזֶל – יוֹתֵר מֵשֶּׁהָיִיתְ רוֹצָה שֶׁאָחוּס עָלַיִךְ, אַתְּ רוֹצָה לְהִסְתַּתֵר בְּגוּפֵךְ, עוֹצֶמֶת עַיִן אַחַת שֶׁל הִשְׁתַּקְּעוּת מֻחְלֶטֶת, פּוֹקַחַת שְׁנִיָּה הַמִּתְנוֹסֶסֶת מֵעָלֵינוּ. הָעַיִן הַמְּפַצֶּלֶת שֶׁלָּהּ הוֹפֶכֶת אֶת גוּפָהּ יָפֶה – גַּם בְּעֵינֶיהָ. שְׁנֵיהֶם נְחוּשִׁים לִגְבֹּר עָלָיו. לוֹ יִכְאַב פָּחוֹת. אַל תָּזוּזִי הוּא מְסַנֵּן. כַּפּוֹת יָדֶיהָ מַלְבִּינוֹת עַל הַמַּתֶּכֶת הַכְּפוּפָה.

✻

שְׁנֵי לִוְיָתָנִים מַחְלִיקִים זֶה עַל גַּב זֶה. הִיא אֵינָהּ אִשָּׁה יוֹתֵר. הוּא שׁוּמְאִיש. שְׁתֵּי חַיּוֹת בְּעֹמֶק שֶׁאֵין לִצְפּוֹת מִמֶּנּוֹ רֵאשִׁית שֶׁל בֹּקֶר, אֶלָא אֵימָה מִפְּנֵי הָאוֹר. הָאֲפֵלָה חֲמִימָה. הַגּוּף חֲלָבִי וְקָרִיר לְמַגָּע. יֵשׁ לָהֵם סְנַפִּירִים אַדִּירִים, זְנָבוֹת חוֹבְטִים בַּמַּיִם, וּבֶטֶן רְחָבָה וַחֲלַקְלַקָּה כְּשׁוּנִית. יְצוּר מַיִם מוּזָר, יְצוּרַת מַיִם הַמִּתְרַחֶבֶת בַּחֹשֶׁךְ – אֶת כָּל־הָאָדָם הוֹתַרְתֵם בַּחוּץ, וְכָל־הָאָדָם לֹא יְקַבֵּל אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה חֲזָרָה. בְּאוֹר פְּנֵיכֶם פְּנֵי קַבְּצָנוּת וְשׁוֹטְטוּת. הַגַּנִים קָרִים וּרְטֻבִּים בַּלֵּילוֹת, סְחוּפֵי שֶׁמֶשׁ וְאָבָק בַּיּוֹם. אַהֲבָה גְּדוֹלָה חוֹרֶכֶת אֶת הַמְּבוֹאוֹת, וְעַל הַדְּלָתוֹת, כְּמוֹ פַּעַם, הַצְּלָבִים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁל הַדֶּבֶר. הַמַּלְכוּת הַפְּנִימִית שְׁקוּעָה בְּעַצְמָהּ, וְלֹא אִכְפָּת לָהּ הַקְּרִיסָה. כְּמוֹ מִידָאס מְטֹרָף כָּל שֶׁהֵם נוֹגְעִים בּוֹ הוֹפֵך לְזָהָב שֶׁשׁוּם יָד לֹא מוֹתִירָה בּוֹ סִימָן, רַק הוֹדֶפֶת אוֹתו בִּמְתִינוּת, בִּמְתִיקוּת, עָמֹק יוֹתֵר בַּחוֹל.