תחת, אל תחת

הוֹי עֶבֶד כֶּבֶד־עָוֹן, מֻרְבָּץ
עַל פִּי אַסְלָה, אֵיךְ קָשְׁרוּ לְךָ
כְּתָרִים הַמְּשׁוֹרְרִים הַלּוֹקְקִים:
"צִנּוֹר נְפִילַת מַמְתַּקֵי הָרָקִיעַ". . .
לֹא, יְדִידִי הַנִּקְלֶה, אַל יִפְתֶה חוֹרְךָ
אַחַר מִלּוֹת־הַכַּחַל שֶׁל פּוֹל וְאַרְתוּר.
הֲרֵי שׁוֹפָר הִנְךָ לִנְפִיחַת אֲדוֹנֶךָ
הַמְּבַשֶׂרֶת בּוֹאָהּ שֶׁל שַׁיֶּרֶת גְּלָלִים:
(צוֹנְחִים בִּגְנִיחָה (חֲרִישִׁית אוֹ רוֹעֶמֶת
לְשַׁכְשֵׁךְ קִמְעָה בְּמֵי־רַגְלַיִם,
בְּסִרְחָא חֲמִימָה שֶׁל צַוְתָא־חָדָא,
לִפְנֵי הִשְׂתָּרְכָם אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל - -
הוֹי תַּחַת עָגוּם, אֵיךְ לֹא חָשְׁתָּ בִּזְמַנְךָ
בִּמְזִמַּת שָׂרִים־שֶׁל־מַטָּה לְשַׁנּוֹת אֶת יֵעוּדְךָ:
לֹא עוֹד רַק דֶּרֶךְ חַד־סִטְרִית אֶלָא שְׂדֵה בּוֹעֵל?
וּמֵאָז – בֵּין גְּנִיחָה לִגְנִיחָה תִּבְקַע אֶנְקַת
כְּאֵב (וָעֹנֶג) בְּבוֹא אֵלֶיךָ חוֹדְרֵי־אֹרַח
לִזְרוֹע דִּמְעָתָם בַּמְּחִלָּה הַאֲפֵלָה:
אַךְ אַל תֵּעָצֵב, שֵׁת עֲגָבִים: סוֹף־סוֹף
זוֹ לֹא קְרִיעַת יַם־סוּף; אֲפִלּוּ
אֲדוֹנְךָ מְבָרֵךְ עַל הַבִּיאָה כְּמוֹ עַל
הַיְּצִיאָה (וַאֲפִלּוּ קְצָת יוֹתֵר)
אָז תַּחַת, אַל תֵּחַת! וְאַל תַּקְשֶׁה
חוֹרְךָ לַשָּׁוְא: "סוֹפוֹ שֶׁל כָּל כּוֹתֵשׁ
זָקוּף בְּסוֹף עִלּוּס לִפְרוֹשׁ שָׁפוּף;
זוֹ דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעָלְמָא – וְגַם בְּעֶלֶם"
כָּזֹאת הֵעִיד יַשְׁבָן־עָמִית (הַיּוֹם צְמוּק —
לְחָיַיִם), שֶׁפִּיו נִשְׁבָּה לִפְנֵי שָׁנִים בַּחֲלָקוֹת
הַצָּרְפָתִים – חוֹרְשֵׁי זִמָּה, שָׁכְרָה וָשִׁיר.