הַבּוֹגְדִים וְהַנִבְגָּדִים מִתְגּוֹרְרִים בְּאוֹתהּ בִּקְתָּה פְּשׁוּטָה,
מְעַלְעֲלִים בְּאוֹתָם סְפָרִים הַמְּסַפְּרִים לַהֶם עַל נְדִיבוּתוֹ שֶׁל הַזְּמַן,
מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹתָן מִלִּים כְּדֵי לְתָאֵר מִלִּים, נוֹסְעִים
בִּמְטוֹסִים נִפְרָדִים אֶל אוֹתָן אֲרָצוֹת שֶׁבָּהֶן
מַרְגִּיש הַנָּכְרִי כְּבֶן־בַּיִת וְהַמְּרַגֵּל כְּעָלֶה
נִדָּף
לְלֹא מַיִם לָשׁוּט עֲלֵיהֶם אוֹ עֵץ לָגַעַת בּוֹ, לִדְבֹּק בּוֹ, לָשִׁיר
אוֹדוֹתָיו.
עַל־אַף עָרְמָתָם הַרַבָּה נִלְכָּדִים הַמְשׁוֹרְרִים כּמוֹ זְבוּבִים, בְּתַחֲנוֹת הַגְּבוּל
שֶׁבָּהֶן מְחַכִּים לָהֶם מוֹכְסִים הַשּׂוֹנְאִים אֶת הַמָּוֶת אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֶחֶם יָבֵשׁ
אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר.
מַדּוּעַ אֵינֶנִי שָׁר עַל הַלֶּחֶם אוֹ עַל הַחִטָּה הַסְּתָמִית
שֶׁסָּלְלָה לוֹ אֶת נְתִיב הַיִּסּוּרִים הַמְּדוּדִים הֵיטֵב?
מַדּוּעַ אֵינֶנִי שָׁר עַל הַיָּד שֶׁנָּגְעָה בַּלֶחֶם,
שֶׁנָּגְעָה בַּמְּעִיל, שֶׁנָּגְעָה בַּיָּד?
יָדַיִם וּסְפַרִים הֵם מַתָּנוֹת שֶׁישׁ לְהַעֲנִיק לִידִידִים אֲהוּבִים.
יָדַיִם וּסְפַרִים.
יְדִידִים אוֹמְרִים תּוֹדָה לַנֵּצַח. יְדִידִים מוֹדִים לָנוּ מֵעֹמֶק לִבָּם הַיָּשֵׁן
בִּרְגָּעִים אֵלֶּה מַמָּשׁ.
יְדִידִים נוֹעֲלִים אֶת דַּלְתוֹתֵיהֶם. נְעִילַת דֶּלֶת הִיא מֶחֱוָה חַסְרַת פֵּשֶׁר. הִיא
אֵינָהּ מְסַמֶּלֶת דָּבָר וְאֵינָהּ דּוֹרֶשֶׁת דָּבָר.
הַמְּעִיל עָלָה בַּלֶּהָבוֹת
בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִסִּיתִי לְשַׁפְּרוֹ. (כָּל מַה שֶּׁנִּסִּיתִי לְהַצִּיל, לְתַעֵד, לִשְׁכֹּחַ אֵי־פַּעַם,
הָיָה טָמוּן בְּכִיסֵי הַמְּעִיל הַזֶּה שֶׁנִּסִּיתִי לְהַצִּיל, לְתַעֵד, לִשְׁכֹּחַ.)
הַיְּצִיאָה מֵהַבַּיִת כְּרוּכָה לְלֹא סָפֵק בִּתְּעִיָּה. שָׁנִים רַבּוֹת
נִתְעֶה בַּדֶּרֶךְ וְהַשָּׁנִים יִהְיוּ הִימְנוֹן לִתְעִיָּתֵנוּ.
בַּפֻּנְדָּקִים שֶׁאֲלֵיהֶם לֹא הִתְכַּוַּנּוּ לְהַגִּיעַ, יֹאהֲבוּ אוֹתָנוּ כְּאִלּוּ לֹא אָנוּ
הִמְצֵאנוּ אֶת הָעָרְמָה וְהַכָּזָב.
"מִי אַתֶּם?" יִשְׁאֲלוּ. וַאֲנַחְנוּ נֹאמַר: "מִי אֲנַחְנוּ?"
"מִי אַתֶּם?" יִשְׁאֲלוּ.
וַאֲנַחְנוּ נָשִׁיב: "אֲנַחְנוּ!"
