המשוררים¶4/4

הִנֵּה אֲתָּה מַתְחִיל
לְפַקְפֵּק בָּעֻבְדָּה
שֶׁהַמִּלִּים הֵן אוֹיֵב סוֹבְלָנִי, גֶּ'נְטְלְמֶנִים אֱנוֹשִׁיִּים
כְּמוֹ פִּינְגְוִינִים הַמְּדַדִּים אֶל תּוֹךְ מֵימָיו שֶׁל קַרְחוֹן שֶהֻפְשַׁר בְּמַגַּע יָד חַמָּה
שֶׁל אֵל הַשּׂוֹנֵא אֶת מַרְאֵהוּ שֶׁל גָּבִישׁ מֻשְׁלָם
בְּאוֹתָה מִדָּה
שֶׁאֲנִי מְתַעֵב
אֶת הַמּוּסִיקָה הַנִּלְעֶגֶת שֶׁלּוֹ
הַנּוֹגַעַת בִּשְׂפָתַי, מִסְתַּבֶּכֶת בִּשְׂעָרִי, מַכְתִּימָה אֶת בְּגָדַי בִּצְלִילִים אֲיֻמִּים.
בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ אֲנִי עוֹד שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ בִּבְהִירוּת כִּמְעַט טְרָגִית.
בְּיוֹם רְבִיעִי, חֲמִישִׁי, שִׁשִּׁי
נִבְלָע לַחֲנָהּ שֶׁל הַמַּחְבֶּרֶת
בַּהֲמֻלַּת הַלַּבְלָרִים וּפִטְפּוּטֵי הַזַּבָּנִיּוֹת.     אֵינֶנִּי מַחֲזִיק מַעֲמָד.
בְּיוֹם שַׁבָּת, לִפְנוֹת עֶרֶב, רַגְלַי הֵן צַעֲצוּעַ מְאֻלָּץ הַמּוֹלִיכֵנִי לְאָרְכּוֹ שֶׁל חוֹף.
כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ, הַמַּגָּבוֹת, יְרִיעוֹת הָאֹהָלִים הַמְּאֻלְתָּרִים הֵם דְּגָלִים שֶׁל אֲרָצוֹת
שֶׁנִּכְבְּשׁוּ וְנִבְזְזוּ בְּחֵן מְסֻיָּג בִּידֵי אוֹיֵב שֶׁכְּבַר דֻּבַּר עָלָיו בִּתְחִלַּת הַשִּׁיר.
פָּנָיו לְשָׁלוֹם, כָּךְ אוֹמְרִים לִי, וְכַוָּנוֹתָיו דַּקּוֹת מִשֶּׁלִי.
אֲנִי מִתְעַלֵּם מֵהִתְרַפְּסוּתוֹ, מֵחוֹזֵה הַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּבוֹד רַב מִדַּי לַמּוּבָס.
"הַרְאֵה לִי אֶת לִבְּךָ וְאַרְאֶה לְךָ אֶת בֶּטֶן הַמְּצוּלָה!"
סְפִינָה מְלֵאַת חִיּוּנִיּוּת שָׁטָה לְעֶבְרִי. אֲבוֹי! נוֹסְעֶיהָ חוֹמְדִים אֶת נְעוּרַי.