בְּיַלְדּוּתִי, חִנְּכוּ אוֹתִי בְּיַפָּאנִית —
כְּדֵי לִכְרֹעַ, גַּם מַחְצֶלֶת קָשׁ דַּקָּה תִּסְכֹּן
וְ —
תִּשְׁמְרִי אֶת הַסָּאקָה שֶׁלּוֹ תָּמִיד חַמָּה
עָדִיף בְּכוֹסוֹת קְטַנּוֹת.
כָּךְ יָצָאתִי לַחַיִּים
דָּגִים שֶׁפִּרְפְּרוּ בְּכַף יָדִי
גּוֹלַלְתִּי נְתָחִים נְתָחִים בְּתוֹךְ שַׁלְוַת אָצוֹת
וִילוֹנִית וְכֵהָה
יָמִים שְׁלֵמִים גִּרְגַּרְתִּי חֲבָצָלוֹת לְבַנּוֹת
הִתְהַלַּכְתִּי בֵּין הָאֲשָׁדִים הַקְּטַנִּים
מָתוּן, מָתוּן
כָּל יַפָּאנִית יוֹדַעַת שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לָרוּץ בְּקִימוֹנוֹ.
בְּיַלְדּוּתִי, חִנְּכוּ אוֹתִי בְּיַפָּאנִית —
אוֹתִי זֶה מְשַׁכְנֵעַ
כְּשֶׁהַיּוֹם אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת בְּרַעַשׁ גָּדוֹל אֶל תּוֹךְ הַחַיִּים
כְּמוֹ קָמִיקָאזָה.
