הליכה לקיסריה¶11/14

רָאשִׁים רָאשִׁים בַּיָּם מַה נִּשְׁאַר מִמֶּנִּי
אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָד נִרְעֶדֶת לְקַנְקַן תַּמְצִית הַתֵּה וְהוּא נוֹפֵל
בְּרַעַשׁ מַרְצָפוֹת יְשָׁנוֹת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ.
קְרָבֶיהָ הַחוּמִים שֶׁל שַׂקִּית הַתֵּה נוֹגְעִים
לְלִבִּי, מִשְׁתַּהִים כְּמוֹ עָשָׁן בְּחָלָל הַתּוֹדָעָה וְהַבֶּכִי מַתְחִיל
לְהִתְגַּלְגֵּל בִּי כְּמוֹ מַדְבִּיק אוֹתִי לְשִׁמְשַׁת הַהִתְמוֹטְטוּת הַכְּלָלִית בְּמַכָּה.
הַדִּכָּאוֹן צָף וְעוֹלֶה מִתּוֹךְ שְׁמֵי הַקַּיִץ הַמִּתְבַּהֲרִים לְאַחַר הַסּוּפָה
אֲנִי נִכְנָס עַד מֵעֵבֶר לָרֹאשׁ, גּוֹמֵעַ מַיִם עוֹד וְעוֹד
כְּאִלּוּ אֲנִי אָמָּן.