וְעוֹד צָנַח מָטָר חֲסַר אוֹנִים
כְּמוֹ מֵחַלּוֹן נוֹפְלִים פִּגְרֵי מֵתִים
שִׂמְחָה בַּת מֵי־מָרוֹם הָלְכָה עִמִּי
נִסְּתָה לַחְפֹּז וּלְהַשִּׂיג אוֹתִי
חָצִינוּ עִיר, גַּם כִּכָּרוֹת, גְּשָׁרִים,
הֵא בֵּית־אָסוֹן זְכוּכִי הַרְחֵק מוֹפִיעַ.
אֶתְפֹּס אֶת חוּט זְנָבָהּ הַצַּמְרִירִי,
אֹמַר: שְׁעַת הַפְּרִידָה בִּתִּי הִגִּיעָה!
דִּמְעָה תַּזִּיל עֵינָהּ הַחַכְלִילִית,
נוֹקְשִׁים בְּצַעַר סַכִּינֵי נִיבֶיהָ.
צְבָתָהּ תָּטִיל מוֹרָא בָּאַפְלוּלִית,
אוֹיֵב עִם הֶדְיוֹטוֹת לֹא מִתְוַכֵּחַ.
אֶל שַׁעֲרֵי זְכוּכִית מַהֵר נִגַּשְׁתִּי
פּוֹתֵחַ הַמַּלְאָךְ שׁוֹמֵר הַסַּף
מַגִּישׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מֵאָז נָטַשְׁתִּי
אָצִים הַמְּשָׁרְתִים כְּפוּפֵי הַגַּב.
פֵיוֹת וִילוֹנוֹתַי לָרוּם תַּפְרֵחְנָה.
בְּנֵי סָלָמַנְדְּרוֹת עִם הָאָח צְפוּפִים.
בְּדוּד שָׁקוּף אוּנְדִּינוֹת תִּשְׁתַּכְשֵׁכְנָה.
נוֹבֵר בָּדָד גַּמָּד בַּמַּרְתְּפִים.
אוֹרְחִים נוֹטִים אֶל מְעוֹנִי בָּעֶרֶב,
שׁוּלַיִם זְנַב הַגֶּבֶר מְכַסִּים.
הָעֶצֶם, הַגֻּלְגֹּלֶת הַזּוֹהֶרֶת
לְכָל אִשָּׁה רִפּוּד הַקַּשְׂקַשִּׂים
יְדֵי חָתוּל, צִפּוֹר אֶלְחַץ כָּנוּעַ
אָשִׁיב לַנַּהַם לַצִּיּוּץ הָרַךְ
אָשׂוּחַ עִם אָרוֹן־מֵת מָאֳרָךְ
וְעִם גַּרְדּוֹם שֶׁפִּיו – סֻלָּם פָּתוּחַ
אָדִיב הוּא הַפִּגְיוֹן לָבוּשׁ בְּהֶדֶר
חוֹמְדִים גְּבִירָה רוֹקְדִים הָרְעָלִים
הַחֹלִי שָׁט מֵחֶדֶר וְאֶל חֶדֶר
הִנֵּה הַכֹּהַל רָם בָּאֲצִילִים.
יָדִיד וָתִיק הוּא וְאוֹרְחִי בַּבַּיִת
אִשְׁתִּי נַפְשִׁי קְרוֹבָה אֵלָיו לִהְיוֹת
הֵא קוֹקָאִין (עֵינַי שְׁתֵּי צְלוֹחִיּוֹת)
הַשְּׁאוֹל בִּטְרַקְלִינִי כְּמוֹתוֹ בַּבַּיִת.
וּבְכֵן תְּנוּ הַסִּימָן לַנַּגָּנִים
בְּשִׁיר קוּבִּיסְטִי אָז פָּצְחָה גִּיטָרָה
וּכְמוֹ חִדְקֵי הַפִּיל סַקְסוֹפוֹנִים
תָּפְסוּ בַּעֲנִיבַת זָקֵן וְנַעַר.
וְלוּ הַתֹּף כְּטֶלֶפוֹן יִרְעַד
יָבוֹא כָּל אִישׁ צִפְצוּף מוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ...
אֲבָל יוֹרֶדֶת הַתִּקְרָה בַּלָּאט
וְחֶרֶשׁ נָע הַקִּיר וְגַם הַצֹּהַר
הַחֶדֶר צָר וְקוֹל הַצְּחוֹק יִצְחַן
כִּי לַחֲרִיץ־מַבָּט תִּדְמֶה הַדֶּלֶת
נִלְכָּד בָּהּ וְצוֹעֵק אֵיזֶה גַּנְדְּרָן
כְּמוֹ נַעֲרָה שֶׁעִם שָׂטָן נִבְעֶלֶת.
בֵּית הַזְּכוּכִית אֲשֶׁר בַּצְּבָת נִמְעַךְ,
צְבַת הַשָּׂשׂוֹן הַמַּר, אֶת דַּם הַדְּיוֹ זָרָה הוּא
נִבְקַעַת הַזְּכוּכִית בִּדְמִי־מַחְשָׁךְ
וּכְמוֹ גַּבּוֹת בָּאֲדָמָה שׁוֹקַעַת.
עֵינָהּ שֶׁל בַּת יַמִּים בְּאוֹר שָׁנִי
תִּדְלַק כְּסַהַר עַל אֲסוֹן־רַכֶּבֶת.
מֵרֹב צְחוֹק צְחוֹק אָחַזְתִּי בְּבִטְנִי
אֶלְחַשׁ שִׁירִים לָאֹזֶן הַקּוֹשֶׁבֶת.
(וְיַעַן כִּי אֶת שְׁרִיקָתוֹ אֶשְׁמַע
תּוֹפֵס אֲנִי חוּט הַזָּנָב בְּאֵלֶם
וְטָס הַס קֶרַח שָׁט בָּאֲדָמָה
הָאֲדָמָה בִּבְחִינָתָהּ כּוֹשֶׁלֶת)
הֵן כְּפַרְעוֹשׁ אֲנִי לָךְ הַשִּׂמְחָה
אוֹ כְּמוֹ אָדָם עֲלֵי כַּדּוּר חַה חַה
כָּךְ סַב הַשּׁוֹר לוֹ בֵּין דִּירַיִם! – אָח
אוֹ הַחַיָּל אֲשֶׁר זִכְרוֹ יִמַּח
