מִמֶּרְחָק, הַקּוֹלוֹת יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ
רַק מִמֶּרְחָק —
בְּקִרְבָתָם הֵם הָאַיִן,
זְרוּי אַנְשֵׁי אֶבֶן הָאוֹכְלִים אֶת עַצְמָם.
וְלָכֵן הֵם מְחַפְּשִׂים גַּנִּים, מִשְׁתּוֹקְקִים
לִקְפֹּא בַּגַּן, לִרְאוֹת
עֵינַיִם נָחוֹת עֲלֵיהֶם.
הַמְּצֹרָע הַמְּדֻמֶּה
פִּזֵּר אֲבָרָיו בְּרַחֲבֵי הָעִיר
בְּהִשְׁתּוֹקְקוֹ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב, הוּא חָשַׁב
כִּי בְּהַשִּׁילוֹ יָשׁוּב וְיִוָּלֵד,
הַמַּחְשָׁבָה הָיְתָה שֶׁקֶר וּנְזִיד כְּתָרִים,
אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲנֹד.
אֲנִי נְבוּכָה כִּי חָשַׁבְתִּי לַעֲנֹד מַחֲלָתִי
הַגֶּשֶׁם חָרַךְ אוֹתָהּ, כִּמְעַט נִתָּן הָיָה לְסַוְּגָהּ, אֵינֶנִּי רוֹצָה לִטְעוֹת בֵּין הַגְּזָעִים.
אֲנִי רוֹצָה לִטְעוֹת בֵּין הַגְּזָעִים, הַקּוֹלוֹת יֹאבְדוּ מִזֶּהוּת
גִּוּוּנֵיהֶם, הַקּוֹלוֹת יִשָּׁמְעוּ כְּגִרְגּוּר מִתְמַשֵּׁךְ,
הַבֶּכִי לֹא יְהִי בְּכִי הַכְּאֵב, אֶלָּא בְּכִי הָרִאשׁוֹנִיּוּת,
– הַבַּרְוָז הָרוֹחֵץ בַּמַּיִם, הוּא כִּמְעַט מִתְעַלֵּף כִּי אֵינוֹ הוֹפֵךְ לְמַיִם –
תְּנוּעוֹתָיו הַמְּגֻחָכוֹת יִפָּסְקוּ
כִּי מִמֶּרְחָק הוּא יִשָּׁמַע כְּמַיִם.
גַּם תְּנוּעַת הַגּוּף תִּתְרַחֵשׁ מִחוּץ לַגּוּף, דָּבָר לֹא יְסֻמַּן.
זֶה נִמְצָא לְיָדִי כָּל עוֹד אֵינִי מִתְבּוֹנֶנֶת
לְבוֹרְאוֹ תַּחַת מַבָּטִי הַנּוֹכֵחַ.
וּבְגֵאוּת הַצֵּל יַהֲפֹךְ
לְדִמְיוֹנוֹ הֶחָדָשׁ בְּעֵינַי.
