הליכה לקיסריה¶2/14

"אֵלִי, הַסַּנְדָּלִים", שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ
נֶאֱחַז בָּרְצוּעוֹת כִּבְמָסַךְ נְיָר שֶׁנִּקְרַע לְאַט
מַבִּיט אֵלַי מִשִּׂפְתֵי הַסַּנְדָּלִים קְרוּמוֹת הַחוֹל,
וּמֵעוֹרָן הַמֻּשְׁחָר שֶׁרֵיחַ הָרֶגֶל הַמְּלוּחָה
הֻתַּךְ בּוֹ שׁוּב וְשׁוּב. תְּנוּעוֹת הִתְלַבְּשׁוּתָהּ קְטַנּוֹת,
קִיר כָּאן וְקִיר כָּאן סְבִיב גּוּפָהּ הַשְּׁמַנְמַן, וּבְאִינְטִימִיּוּת
שֶׁל הַר נְבוֹ הִיא אוֹמֶרֶת "זֶה לֹא הַזְּמַן לִצְעֹק עַכְשָׁו,
שִׁירָה" וְקוֹלָהּ מִדַּפֵּק נִרְגָּן עַל הַדֶּלֶת, וְהַיָּם עוֹנֶה
בִּפְּרוֹזָה חוֹפִית, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה אַתְּ צוֹדֶקֶת, חַנָּה.