הַמִּלִּים שֶׁלֹּא פֻּרְסְמוּ הֵן הַמַּפְחִידוֹת בְּיוֹתֵר.
הַמִּלִּים שֶׁלֹּא פֻּרְסְמוּ כְּתוּבוֹת בִּי עַל קִפְלֵי הַבֶּטֶן,
בִּשְׂעָרוֹת הַגּוּף הַשְּׁפֵלוֹת, בַּלָּשׁוֹן הַמְּצֹרַעַת. הַדְּיוֹ,
כְּמוֹ קְרֶם־כְּוִיּוֹת נִשְׂרַפְתִּי נִשְׂרַפְתִּי, רֶגַע, מִלִּים
נוֹזְלוֹת
מִמֶּנִּי
אֶל הַחוֹל כְּמוֹ שַׁעֲוָה שֶׁלֹּא נָחָה לְרֶגַע הוֹלֶמֶת בִּי וְהוֹלֶמֶת
כֻּלָּם מַבִּיטִים
מַה מָּה אֵלֶּה בְּסַךְ הַכֹּל הַמִּלִּים שֶׁלֹּא פֻּרְסְמוּ, עוֹד
אֵין כָּאן הַגָּהָה, נוּ, אֵין כָּאן עֲרִיכָה, הַבַּקְבּוּק,
הַבַּקְבּוּק מִתְגַּלְגֵּל בָּרוּחַ, וַאֲנִי רָץ לְהָרִימוֹ, לְהַסִּיחַ
אֶת הַדַּעַת, לְפַזֵּר בְּכָל צַעַד עוֹד מִלָּה, לִהְיוֹת מֻגְבָּהּ
מֵרַעַשׁ הַגַּלִּים הַנּוֹגַף אוֹתִי שׁוֹפֵךְ אוֹתִי מֵאֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים
טָהוֹר יוֹתֵר.
