הליכה לקיסריה¶1/14

אֵלִי, הָרַחֲצָה אֲסוּרָה חַיָּבִים
לְהַתִּיר אֶת כְּבָלֶיהָ, לֹא בִּשְׁבִילִי
אֲנִי חָפְשִׁי חָפְשִׁי אֲנִי, זֶה בִּשְׁבִילָהּ
הָרַחֲצָה, הִיא חֲסוּמָה. הִנֵּה אֲנָשִׁים מְנַסִּים
אוּלַי יַצְלִיחוּ לִשְׁטֹף אוֹתָהּ בְּמִלִּים, הֵם צוֹלְלִים,
בּוֹחֲנִים אֶת קַו הָעֶרְוָה לְמַלֵּט אוֹתָהּ
מִבִּפְנִים. הֵם עוֹלִים לְשׁוֹבֵר הַגַּלִּים, צוֹבְאִים
עָלֶיהָ, רַגְלֵיהֶם מוֹשְׁכוֹת מִכְחוֹל מַאֲדִים, הוֹי
תְּהוֹמָהּ שֶׁל הָרַחֲצָה אַתְּ עֲמֻקָּה מִנְּשׂוֹא, אַיֵּךְ
מִתְעַרְבֵּל קוֹלִי בְּרַעַשׁ הַגַּלִּים, וּבְעָמְדִי עֵירֹם
דִּבֵּר גּוּפִי מִלִּים אֲסוּרוֹת
שֶׁכְּבָר הִכַּרְתִּי.